שנת תשפ"ב | שבת פרשת פינחס

פרשת השבוע: מלחמה ושלום!?

לא רק שראוי שהצדיקים יקבלו שכר על מעשיהם, אלא ראוי שהשכר יהיה מתאים למעשיהם!

אנחנו יודעים שנמנע מדוד המלך לבנות את בית המקדש (לפי אחד המקורות), בגלל הדמים שהוא שפך (דברי הימים א' כח, ג), למרות שהוא עשה זאת במלחמות צודקות.

כך מצאנו שלא ניתן להשתמש בכלי מתכת בבניית מזבח (שמות כ, כב), בגלל חוסר ההרמוניה בין המזבח שנברא להאריך ימיו של האדם, לבין הברזל שנברא לקצר ימיו של האדם.

למרות זאת, לפנחס היה שכר מפתיע על קנאתו. הוא הרג את זמרי וכזבי, וזכה להיות כהן. מעמד שלא זכה לו קודם (לפי אחת השיטות), כאשר נפל בין השורות במינוי הכוהנים (זבחים דף קיא ע"ב).

גם אם קנאתו ראויה לשבח, האם זה השכר המתאים?
ראשית, צריך לשים לב לכך שהתורה מדגישה שהתוצאה הישירה של קנאתו של פנחס הייתה חיים, לא מוות.

למרות שברור מתוך ההקשר, שפנחס הרג את זמרי ואת כזבי, התורה לא אומרת זאת במפורש.

בספר במדבר כתוב שהוא דקר אותם: "וידקר את שניהם…" וכתוצאה מכך "ותעצר המגפה מעל בני ישראל" (כ"ה ח).

בפסוקים יא ו-יג המעשה שלו מתואר רק כהצלת בני ישראל וכפרה עליהם. לכן, התוצאה אכן הייתה הצלת חיים, ואכן זה מתאים לתפקיד הכהונה.

בכל זאת אנו מוכרחים לשאול, בכל אופן, האם בקנאה של פנחס היה מימד של אלימות?!
הנצי"ב מציין, כי התורה מדגישה שפנחס זכה לברית שלום (כ"ה, יא), ותפקידה היה לגונן עליו מפני ההשפעות השליליות, שאפילו מעשה מוצדק של אלימות משאיר.

אך מדוע הוא זכה ליחס המיוחד הזה?

הנצי"ב מדייק מהפסוקים המתארים את קנאתו של פנחס, שבו נאמר שהוא קנא לאלוקיו, שפנחס פעל אך ורק לשם שמים.  

אך מה פירוש הדבר שפנחס פעל אך ורק לשם שמים? וכי העלנו על דעתנו שלפנחס חשבון ישן עם זמרי שהניע אותו עכשיו?
ראוי להתבונן בפסיכולוגיה העומדת מאחורי תגובותיהם של בני אדם.

אם לדוגמא יהודי, צדיק וקנאי (תכונות אלו אינם בהכרח קשורות ואף אינם בהכרח סותרות), מגיב בצורה קיצונית לחילול השם, בגלל מעשים, דעות או עמדות, ברור שחלק נכבד מתגובתו הוא לשם שמים. אך בנוסף, בתור אדם שמתייחס לדת בצורה רצינית, פגיעה בתורה היא בעצם פגיעה גם בו. האם ניתן לומר שאף הפגיעה ברצונות הפרטיים שלו, בגאוותו, ובמערכת ערכים שלו, לא משחקת תפקיד בתגובתו?

התשובה היא שודאי שכן.

רק אדם מיוחד בצורה יוצאת דופן, כמו פנחס, יכול לעשות מעשה כזה רק לשם שמים, ועל כך הוא זוכה גם לשכר מיוחד במינו.

לגבי שאר האנשים, כמונו, ניתן לנו רק לראות את עצמנו כמי שפועלים בעיקר לשם שמים (בתקווה שכן), ועלינו לבחון האם התגובות שלנו אינן חריפות מדי והאם אנו באמת מרוכזים יותר בקב"ה מאשר בעצמנו?

הבה ננסה תמיד להגביר את האחוזים של "לשם שמיים" ולהנמיך את האחוזים "שלנו".
(בהזדמנות קודמת הוכחנו שגם לקנאותו של פנחס לשם שמים בלבד, היו תוצאות קשות מאוד בהמשך הדרך ואכמ"ל(.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר