שנת תשפ"ב | שבת פרשת ראה

הלכה פסוקה: דיון בתביעת פינוי של עמותה שלא הופיעה לדיונים למעט דיון מקדמי

'ארץ חמדה - גזית' ירושלים / אדר א' תשפ"ב / תיק 81116-2

דיינים: הרב יוסף כרמל, הרב אהרון פלדמן, הרב גלעד מינץ 

תקציר: התובעת היא עמותה שקיבלה הקצאה של שטח מהעירייה ובנתה עליו מבנה, הנתבעת היא עמותה נוספת המפעילה ישיבה שביקשה לעשות שימוש בחלק מהמבנה. בין הצדדים נחתם הסכם, ובו נקבע שהנתבעת תשלם לתובעת עבור השימוש "דמי השתתפות" בסך 25,000 ₪ לחודש.
כעת, התובעת מבקשת כי הנתבעת תתפנה מהמבנה, עקב אי קיום תנאי החוזה. הנתבעת הגיעה לדיון מקדמי, ולאחר מכן נעדרה מהדיון השני שהתקיים במעמד צד אחד בלבד. בתקציר זה נעסוק בחלק הראשון של פסק הדין שבו הוא מבסס את קביעתו ההלכתית להסתמך על דיון שהתקיים במעמד צד אחד. 

פסק הדין: בית הדין פוסק כי במקרה זה ניתן לפסוק במעמד צד אחד. 

נימוקים בקצרה:

1.   רקע עובדתי לקיום דיון במעמד צד אחד
התובעת הגישה תביעה לבית דין אחר, והנתבעת הודיעה על רצונה להתדיין בבית הדין זה. התובעת שלחה כתב תביעה קצר, והוציאה את הרכוש של הנתבעת מהמבנה, והנתבעת הגישה בקשה לצו מניעה דחוף. בדיון המקדמי שהתקיים בפני דיין יחיד נכחו נציגים של התובעת ושל הנתבעת. הדיין דחה את הבקשה לצו המניעה, וקבע כי יש מקום לקיים דיון נוסף.
בית הדין הודיע לנתבעת כי במידה והיא לא תופיע לדיון השני הוא יתקיים בהעדרה, הנתבעת לא הגיבה. למרות זאת בית הדין שלח לה עוד בקשות לאשר מועדים לדיון, אך הנתבעת המשיכה להתעלם. בית הדין קבע דיון, ביום הדיון הודיעה הנתבעת כי המורשה שלה חולה, ובית הדין הסכים לדחיית הדיון. הנתבעת כתבה אחר כך שרק יומיים לפני הדיון היא תוכל לומר האם היא תוכל להשתתף בו. לאור זאת בית הדין החליט לקבוע את הדיון לתאריך קרוב, אך הנתבעת לא הגיעה. לאחר שמזכירות בית הדין ניסתה ליצור קשר עם הנתבעים התקיים דיון במעמד התובעת בלבד.
התנהלות זו של הנתבעת הוכיחה כי היא אינה משתפת פעולה עם בית הדין ומנסה למנוע את קיומו של הדיון באמצעים שאינם ראויים. 

2.   המסד החוקי לדון בהיעדר אחד הצדדים
סעיף 15 לחוק הבוררות, ה'תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות") קובע כי יש באפשרות הבורר לדון בהיעדר בעל דין. כיון שכך סמכותו החוקית של בית הדין אינה מוטלת בספק.  

3.   דיון בהיעדר אחד הצדדים לפי ההלכה
דיון במעמד צד אחד על פי ההלכה נדון בכמה וכמה מאמרים וספרים (הרב יועזר אריאל, דיני בוררות עמ' רפ-רצז, ועוד). בגמרא (סנהדרין ז ע"ב) נאמר שאסור לדיין לשמוע טענות בנוכחות צד אחד וכך נפסק בשו"ע (חושן משפט יז, ה), גדולי האחרונים נחלקו האם איסור זה קיים בכל מקרה, מחלוקת זו נובעת מפירוש דברי הרשב"א בתשובותיו (ב, קצב) שהתיר לפסוק ללא שמיעת צד אחד שזימנוהו ולא הופיע. לדעת הסמ"ע (יח, ג) ואחרונים נוספים הרשב"א התיר רק לפסוק דין בהעדר הנתבע אם טענותיו נשמעו בדיון קודם. אמנם הב"ח (יג, ח) ואחרונים אחרים פסקו כי בדיעבד פסק דין שנפסק לאחר דיון במעמד צד אחד הוא תקף.
בתקנות הדיון של בתי הדין הרבניים (תקנה קא) נקבע שבמקרה שהנתבע הוזמן ולא הגיע, רשאי בית הדין לנהל דיון במעמד צד אחד.
אמנם, לדעת בית הדין יש מקום לפסוק בהעדר הנתבעת בתורת "מיגדר מילתא", לאור דברי השו"ע (חו"מ ב) אמנם, ישנה מחלוקת בשאלה איזה בית דין רשאי לקנוס או לתקן תקנות, והאם בית הדין יכול לקנוס רק כשאין מוצא אחר, או גם באופן קבוע (המהר"ם שיק חו"מ סי' ב, הרב יועזר אריאל, דיני בוררות, עמ' רפז-רצב).
לכך יש להוסיף כי שעל פי החוק זכותה של הנתבעת לבטל את פסק הדין בתוך 30 יום, כך שפסק הדין איננו סופי. זאת ועוד, במקרה זה הנתבעת הגיעה לדיון אחד, אז כבר נפרסו חלק מטענות התובעת. סברה זו הועלתה גם על ידי בית הדין בנתניה (הובא בספר "סדר הדין בבית הדין הרבני עמ' 523-524).
בעקבות פסק דין זה נוסף להסכם הבוררות של בית הדין סעיף ובו הצדדים מסמיכים את בית הדין באופן מפורש לפסוק גם לאחר דיון שהתקיים במעמד צד אחד לאחר שהצד השני בחר להיעדר ממנו.
בשבוע הבא נדון בהכרעת בית הדין לגופה של מחלוקת.  

למעבר לפסק הדין   

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר