שנת תשפ"ג| שבת פרשת בראשית

פרשת השבוע: עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ, וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ... מתי זה היה להיפך?

הצל, הצלם והצלע המופיעים בפרשת הבריאה, מעניקים לנו מבט חדש על בריאת האדם, בריאת האיש והאישה והשכינה ששורה עליהם. עיינו גם בדברינו לפרשת בראשית תשס"ד.

"אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי אַל תַּט בְּאַף עַבְדֶּךָ עֶזְרָתִי הָיִיתָ אַל תִּטְּשֵׁנִי וְאַל תַּעַזְבֵנִי אֱלֹהֵי יִשְׁעִי: כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי וַיקֹוָק יַאַסְפֵנִי" (תהלים כ"ז ט-י).

כך אמרנו מראש חודש אלול ועד להושענא רבה, פעמיים ביום, פסוקים שמתארים מציאות הפוכה מהמופיע בפרשתנו "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ..." (בראשית ב' כד).

בתהילים דוד מבקש שהקב"ה יאסוף אותו עקב נטישת הוריו (תקבולת זו עוזרת לנו להבין גם את מצוות השמיטה. שם התורה נוקטת בלשון נטישה. שמות כ"ג, יא).

אם הדבקות של האיש והאישה באה לידי ביטוי בהתייצבות פנים אל פנים, המבטאים מבטי חיבה, דוד מבקש שהוא לא יהיה במצב הפוך, של הסתרת פנים וחרון אף.

דוד מתאר מציאות קשה ביותר:  "כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי וַיקֹוָק יַאַסְפֵנִי"

רש"י (בעקבות חז"ל) הפליג בדבריו למחוזות אחרים. אבן עזרא ביאר על סוף ימיהם של אביו ואמו, ורד"ק הסביר על זמן הגעתו לבגרות ויציאה לחיים עצמאיים, קשה מאוד להבין שדוד מתלונן על כך.

אחרי בקשת מחילה, נציע להישאר צמודים לפשט ולפרש את שיחתנו.

דוד הצעיר נשלח מבית הוריו אל השדה לרעות את צאן המשפחה. כך מבואר בפסוקים בדרך הברורה ביותר. שמואל הרואה נשלח לבית לחם, כדי למשוח את מחליפו של שאול בביתו של ישי, וז"ל הכתוב: "מַלֵּא קַרְנְךָ שֶׁמֶן וְלֵךְ אֶשְׁלָחֲךָ אֶל יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ" (שמו"א ט"ז א). הוא מקדש את ישי ושבעת בניו: "וַיְקַדֵּשׁ אֶת יִשַׁי וְאֶת בָּנָיו וַיִּקְרָא לָהֶם לַזָּבַח" (שם, פסוק ה).

לישי שמונה בנים כמוכח בכתוב: "וְדָוִד בֶּן אִישׁ אֶפְרָתִי הַזֶּה מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וּשְׁמוֹ יִשַׁי וְלוֹ שְׁמֹנָה בָנִים" (שמו"א י"ז יב). בשלב זה לאף אחד לא מפריע שדוד לא בבית. הכתוב מכריז: "וַיַּעֲבֵר יִשַׁי שִׁבְעַת בָּנָיו לִפְנֵי שְׁמוּאֵל", היכן הבן השמיני שהוא זה שנולד שביעי (דבהי"א ב' טו)? אף אחד מבני המשפחה איננו מקשה קושיות, לא רק האחים, אפילו לא האמא. רק כאשר שמואל מכריז שאירעה כאן תקלה: "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי לֹא בָחַר יְקֹוָק בָּאֵלֶּה" (שמו"א ט"ז י) וכנראה חסר מישהו: "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי הֲתַמּוּ הַנְּעָרִים?! (שם פסוק יא), ישי מנסה להסביר: "עוֹד שָׁאַר הַקָּטָן וְהִנֵּה רֹעֶה בַּצֹּאן" (שם). ישי מכנה אותו הקטן, אע"פ שדוד איננו הקטן, אולי כדי להקטינו, וגם עתה איננו שולח לקרא לו. רק ציווי מפורש של שמואל, הכולל איום גלוי: "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי שִׁלְחָה וְקָחֶנּוּ כִּי לֹא נָסֹב עַד בֹּאוֹ פֹה" (שם) גרם להגעתו של דוד חזרה לביתו - "וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ" (שם יב).

בפשטות, מי ששלח היה ישי, שהרי כך ציווה הנביא, אבל אז עולה השאלה: מדוע בפסוקים הקודמים מפורש שישי היה הפועל: "וַיִּקְרָא יִשַׁי ... וַיַּעֲבֵר יִשַׁי ... וַיַּעֲבֵר יִשַׁי" (שם פסוקים ח-י), ואלו כאן אין אזכור מסוג זה?

לכן, שוב אחרי בקשת מחילה, נציע כי שמואל הוא זה ששלח להביא את דוד מן השדה, מאחר וישי סרב לעשות זאת, בגלל התנגדותו למשיחת דוד.

דוד נשלח שוב אל הצאן לשדה, גם לאחר משיחתו. כך מוכח מהמשך הפרק, שהרי מיד לאחר מכן מציין הכתוב בהנגדה: "וְרוּחַ יְקֹוָק סָרָה מֵעִם שָׁאוּל וּבִעֲתַתּוּ רוּחַ רָעָה מֵאֵת יְקֹוָק" (שם יד). עבדיו של שאול ממליצים להביא את הבחור שמיטיב לנגן מבית לחם, את דוד בן ישי. לכן, שאול באמצעות מלאכיו מבקש מישי: "שִׁלְחָה אֵלַי אֶת דָּוִד בִּנְךָ אֲשֶׁר בַּצֹּאן". גם עתה משיח ד' איננו חלק מהמשפחה.

מאורע זה מדגים באופן ברור מה פשר מצוקתו של דוד: "כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי", מציאות הפוכה למצב האידאלי המתואר בפרשת בראשית: "עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי...עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" (בראשית ב' כג-כד).

הבטחנו לבאר למה זה קרה? בע"ה, בקרוב בספר החדש "צפנת שמואל – מלכות דוד".

הבה נתפלל, בראשיתה של שנה, כי נזכה להתחזקות המשפחה בעם ישראל בכלל,
ובמדינת ישראל בפרט.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר