שנת תשפ"ג| שבת פרשת וישב

פרשת השבוע: על אחדות, הקשבה ופיוס לאומי

חלומות יכולים להלחים ולחבר בין שותפים לרעיון. לעומת זאת, חלומותיו של יוסף יצרו, בשלב ראשון, מלחמות שבר ושנאה:

"וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם: וַיּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ" (בראשית ל"ז  ד – ה).

השאלה הגדולה היא: מדוע יוסף לא חשש שחלומותיו יגרמו לשבר הנורא, משבר שהוביל לפי הכתובים, למכירתו ואחר כך לפילוג הממלכות בימי רחבעם, ובסופו של יום לחורבן בית ראשון, ועל פי המדרש למלחמות האחים ולהרס בית המקדש השני בידי הקיסר הרומאי?

בדברינו לפרשת וישב תשע"ח, הבאנו את דברי הרא"ש ואברבנאל, שניסו להציע תשובות לשאלה קשה זו.

נציע עתה קריאה חדשה של דברי יוסף:

"וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי: וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי: ...  וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי" (שם, שם ו – ט).

תגובת האחים לחלום הראשון הייתה קשה:

וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ? תגובת יעקב אביו הייתה עוד יותר קשה: "וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה" (שם, שם י).

הדגש בביקורתם של האחים והאבא היה על ניסיונו, להבנתם, להכפיף אליו את בני המשפחה ולהשתרר עליהם.

יוסף התכוון למסר הפוך ושונה לחלוטין. יוסף מנסה להעביר מסר של אחדות, פיוס ואיחוי, אחרי הקרע שנוצר עם קבלת כתנת הפסים. יוסף מדגיש: אֲנַחְנוּ, אל תפנו אל הקנאה והקנאות. הוא נוקט בלשון אבי סבו בניסיונו להשקיט את המריבה עם מחנהו של בן אחיו:

"אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ" (שם י"ג ח).

לצערנו, זמן רב מלווה בסבל ותלאות יעבור עד שהאחים הפנימו את הדברים ויענו לו:

"וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם ...וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו ...  כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ" (שם מ"ב ט – יא).

יוסף ממשיך: "וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ (ביחד) מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים".

האלומה היא סמל לחיבור ואיחוד. כולנו יחד "בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה", השדה בו עובדים את הקב"ה 'חקל תפוחין קדישין'. המסר של יוסף הוא: אם נתאחד יחד בעבודת השם נזכה לגילוי שכינה: "וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה". כבר הזכרנו בעבר, כמה וכמה פעמים, כי השורש יצ"ב משמעותו, כמעט תמיד, שיש גילוי שכינה במקום. ניתן לכך דוגמא חדשה. מעמד הר סיני מתחיל בביטוי: "וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר" (שמות י"ט יז) ומסתיים באותו ביטוי: "וַיֵּרֶד ה' בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם" (שם ל"ד ה).

בקטע הבא יוסף מדייק מאוד: "וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי", ההחלטה היא שלכם, אני לא ציוויתי עליכם להשתחוות.

אם כך מדובר בחלום – חזון לאומי של אחדות בעבודת השם, בהנהגתו של יוסף. ממילא אין גם מקום לביקורת לא של האחים ולא  של יעקב. לא מדובר בהתנשאות אישית – משפחתית, מדובר בחזון אחרית הימים, בחזון עולמי שבו כל העם – המשפחה וכל מי שסביבה, כאיש אחד בלב אחד, עובדים יחד את הקב"ה.

בשלב שני כל הבריאה משתחווה לקב"ה באמצעות נציגו יוסף, המולך על כל העולם.

לצערנו הרב, השיח לא צלח. יוסף אמר דבר אחד, האחים ויעקב אבינו שמעו דבר אחר, לא הייתה מספיק הקשבה. רק אחרי שנים מרובות החלומות התקיימו (כמעט במלואם) וגם המשפחה התאחדה סביב יוסף.

אחדות זו היא שהבטיחה את בשורת הגאולה בסוף ספר בראשית.

לפני חג החנוכה, חג האור המאחד, הבה נתפלל שגם השיח הציבורי במדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו, יהיה שיח של הקשבה וניסיון להבין את האחר. שיח שיביא להגשמת חלומות, שמאחדים מחברים ומלחימים את כל אחינו בית ישראל לאלומה אחת, שחוסה בצל השכינה.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר