שנת תשס"ג | שבת פרשת במדבר

שו"ת במראה הבזק

(מתוך ח"א)
 
לוס אנג'לס, ארה"ב      Los Angeles, U.S.A
אב, תש"ן

השיבה לירושלים בימינו (הסבר).

שאלה:
האם שובנו לירושלים היא הוכחה כי השכינה חזרה לארץ ישראל, ושהקב"ה מחל לעוונות אבותינו? האם שיבה זו מסמנת — בצורה אשר לא מובנת לנו — כי הדור שלנו קיבל ברכה אשר לא קיבלוה אבותינו? מה עשינו כדי לזכות בברכה זו?
 
תשובה:
אנו אומרים שלש פעמים בכל יום, בתפילת העמידה: "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים". "שכינה מעולם לא זזה מכותל המערבי". ובעניין קדושת ירושלים והמקדש פוסק הרמב"ם[1]: "קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא". אע"פ כן, גילוי שכינתו של הקב"ה בירושלים, הינו תהליך ארוך ומתמשך. משום כך, תקנו חז"ל את הברכה בלשון "הווה" — ה"המחזיר" — בכל רגע ורגע. ואנו מבקשים שנזכה לחזות בתהליך.
 
סימני גאולה מובהקים הופיעו בדורות האחרונים, ביניהם פריחתה המחודשת של ארץ ישראל — ש"שממה", כל עוד אויביה היו עליה[2] ושהחלה לתת את פירותיה בשפע. כמו שנאמר: "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא"[3] כששבה "בתולת ישראל אל עריה"[4], וכן, הכרת אומות העולם בזכותו של עם ישראל על ארץ ישראל העצמאית והמחודשת, וקיבוץ גלויות — בהיקף ללא תקדים — יחד עם פריחה אדירה, ב"ה, של עולם התורה. כוס יסורים שמלאה, וסגולת ישראל שאינה תלויה במעשים[5], חברו יחדיו לעורר "עת דודים". הקב"ה, ארץ ישראל ועם ישראל קוראים זה לזה: "שובו אלי ואשובה אליכם".
אמנם, חלקים גדולים של העם טרם חזרו בתשובה מליאה[6], בית המקדש — "מכון לשבתך עולמים" — טרם נבנה, ואויבי ישראל עדיין לא נואשו מלכלותו. השאלה שצריכה להטרידנו איננה מדוע זכינו? אלא חייבים לשאול: מה יש לעשות, כדי לא להתנגד לתהליך, שיד ד' היא המוליכה אותו. כיצד נפעל אנו "עם אל".
וכשם שכל מה שעושה הקב"ה הוא, כדי לקדש את שמו הגדול, גם אנו צריכים שכל מעשינו, מכאן ולהבא, יהיו למען שמו. אם ראינו שחפץ ד' שישובו ישראל אל אדמתם, נסייע גם אנו לדבר. כי הלא דבר ד' יקום, מכל מקום. אם רואים אנו שחפץ ד' ש"מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים", גם אנו נעשה על מנת שיקום דבר ד' על ידינו. במילים אחרות, שיבת ציון איננה שכר על מעשינו הטובים. אלא, הקב"ה לקח את היוזמה ומושך אותנו לפעול עמו בלב שלם ובלא פניות — למען שמו באהבה.
אנו תפילה כי זו התחלת התגשמות נבואות ישעיהו: "קומי אורי כי בא אורך וכבוד ד' עליך זרח..."[7]. "עורי עורי, לבשי עוזך ציון, לבשי בגדי תפארתך, ירושלים עיר הקודש"[8]. ונבואת ירמיהו: "מרחוק ד' נראה לי ואהבת עולם אהבתיך, על כן משכתיך חסד. עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל עוד תעדי תופייך ויצאת במחול משחקים. עוד תטעי כרמים בהרי שומרון נטעו נוטעים וחללו... קומו ונעלה ציון אל ד' אלוקינו"[9]. ונבואת יחזקאל: "והארץ הנשמה תעבד, תחת אשר היתה שממה לעיני כל עובר. ואמרו הארץ הלזו הנשמה, היתה כגן עדן, והערים החרבות והנשמות והנהרסות, בצורות ישבו. וידעו הגויים אשר ישארו סביבותיכם כי אני ד' בניתי הנהרסות נטעתי הנשמה, אני ד' דברתי ועשיתי"[10]. הקב"ה מעורר אותנו להמשיך את פעולתו שלו. כבודו עלינו נגלה, על כן קומי התנערי.
 
סיכום: הקב"ה היודע את הנשמות בתוכיותן, - יודע, שאל דורנו אפשר לבוא בקריאה זו "ללבוש עוז". יודע, שיש בתוכנו את הכוח להגיד דבר אלוקים בארץ, באומץ ובשפה ברורה.
אם כן, לא שייך לשאול מה עשינו, אלא מה אנו מה חיינו. ולראות ולהבין שאם הראנו ד' כל זאת, הרי שאם נחשוף את הכוחות המיוחדים הגנוזים בנו נוכל לחזות בהופעת אור חדש על ציון — אור עולם.
 

[1]  פ"ו מהלכות בית הבחירה, הט"ו. עיין גם בראב"ד שם שמשיג.
[2]  ויקרא כ"ו, לב. עיין ברש"י שם, וברמב"ן על פסוק טז, למד אותו בעיון.
[3]  יחזקאל ל"ו, ח.
[4]  ע"פ, ירמיהו ל"א, כ.
[5]  ספר אורות, לראי"ה קוק, הוקדש להסבר הענין הזה. עיין במיוחד בפרקים: ישראל ותחייתו, אורות התחיה ואורות ישראל.
[6]  עיין מסכת סנהדרין, דף צז, ע"ב, בבירור השאלה, האם הגאולה תלויה בתשובה, ובמסקנה שם. גדולי האחרונים פלפלו בסוגיא זו, אך לכולם ברור היום שאתחלתא דגאולה יש גם ללא השלמת תהליך התשובה. וגאולה סופית תהיה כרוכה בחזרה בתשובה שלמה.
[7]  ישעיהו ס', א.
[8]  שם נ"ב, א.
[9]  ירמיהו ל"א, ג-ו.
[10]  יחזקאל ל"ו, לד-לו.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר