שנת תשס"ג | שבת פרשת פנחס

התורה והמדינה (מעזבונו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל)

מפקד אוכלוסין על פי ההלכה - חלק ראשון

בכל מדינה מודרנית נוהג הממשל לערוך מדי כמה שנים מפקד אוכלוסין. תוצאות המפקד הנערך לרוב על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, משמשות לצרכים שונים ותוצאותיו מהוות בסיס לשיפור השירות הניתן לאזרחים על ידי השלטון. המפקד הראשון שמדינת ישראל ערכה היה בשנת ה'תשכ"א (61 למנינם). לקראת עריכתו התעורר פולמוס בקרב הציבור המגדיר עצמו כשומר מצוות והנושא הגיע לשולחנה של מועצת הרבנות הראשית. מו"ר מרן הגר"ש ישראלי הוזמן באותה תקופה לכהן כחבר מועצת הרבנות הראשית המורחבת והיה אז מצעירי הרבנים. אף על פי כן דעתו היא זו שנתקבלה והיא אומצה כעמדתה הרשמית של הרבנות הראשית לישראל. דעתו של הרב התפרסמה בעמוד הימני סימן יג ומשם נביא את עיקר הדברים. שאלת המפקד התעוררה כבר עם היציאה ממצרים כפי שמופיע בתחילת פרשת כי תשא ובתחילת ספר במדבר. גם מפרשי התורה ראשונים ואחרונים התייחסו שם לנושא ובמיוחד הטרידה אותם שאלת המגפה שפקדה את העם בתקופת דוד כפי שמתואר בסוף ספר שמואל ב בהקשר למפקד שערך יואב בפקודת דוד.

מצינו במשנה "בראשונה, כל מי שרוצה לתרום את המזבח (תרומת הדשן של שחרית)- תורם. ובזמן שהן מרובין - רצין ועולין בכבש (המוביל למזבח ואורכו היה 32 אמות), כל הקודם את חבירו בארבע אמות - זכה. ואם היו שניהן שוין - הממונה אומר להן: הצביעו (רש"י-הוציאו אצבעותיכם, כל אחד יראה אצבעו, כדמפרש לקמן בפירקין: מקיפין ועומדין בעגולה, בא הממונה ונוטל מצנפת מעל ראש של אחד מהן, וממנו פייס מתחיל לימנות, ומוציא כל אחד ואחד אצבעו למנין, והממונה אומר: כל שהמנין כלה בו - הוא זוכה). ומה הן מוציאין - אחת או שתים. ואין מוציאין אגודל במקדש. מעשה שהיו שניהם שוין ורצין ועולין בכבש, ודחף אחד מהן את חבירו ונפל ונשברה רגלו. וכיון שראו בית דין שבאין לידי סכנה - התקינו שלא יהו תורמין את המזבח אלא בפייס. ארבע פייסות היו שם, וזה הפייס הראשון".(יומא דף כב ע"א).

שואלת על כך הגמרא "ונימנינהו לדידהו! " (שם דף כב ע"ב), כלומר למה צריך למנות אצבעות , נספור את הכהנים עצמם. מסיקה מכך הגמרא "מסייע ליה לרבי יצחק, דאמר רבי יצחק: אסור למנות את ישראל אפילו לדבר מצוה" (שם). מביאה הגמרא מקור לכך משאול שמנה את העם באמצעות טלאים ולא ישירות "דכתיב… מהכא " וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל אֶת הָעָם וַיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים מָאתַיִם אֶלֶף רַגְלִי וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אֶת אִישׁ יְהוּדָה"( שמואל א  ט"ו ד).

בשבוע הבא נמשיך לדון במקורות.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר