שנת תשס"ב | שבת פרשת יתרו

פרשת השבוע

"גדול ומפורסם בתורה"

בפרשתנו מפרטת התורה את תכונותיו של הדיין האידאלי: איש חייל, ירא אלוקים, איש אמת ושנא בצע (שמות י"ח, כא). בספר דברים , התורה מוסיפה שלוש תכונות נוספות: חכם, נבון וידוע לשבטו (א', יג).

לכאורה, הדגש ברשימת תכונות אלה הוא על ידע ופיקחות-חכם ונבון,

יראת שמים-ירא אלוקים, ויושר אישי-אנשי אמת שנאי בצע, עם יכולת הנהגה ועצמאות-איש חיל.

אף על פי כן מצאנו בראשונים בעקבות חז"ל הדגשה נוספת שנבאר אותה להלן. אחד הכללים המנחים כיום את מערכת המשפט במדינות המערב הוא הכלל ש"הצדק חייב לא רק להיעשות אלא גם להיראות". או במילים אחרות העקרון של "פומביות הדיון". מציאות זו מציבה בפנינו אתגרים קשים ביותר בעיקר מבחינת הלכות לשון הרע ורכילות. כאשר לצערנו העקרון שהפך להיות ה"מקודש" ביותר הוא "זכות הציבור לדעת". הפרסום מטרתו להבטיח משפט צדק במחיר יקר ביותר של פגיעה בצנעת הפרט, גם של חפים מפשע שיצאו זכאים בדין. על פי דין תורה הדיון בבית הדין איננו אמור להיות חשוף לציבור, אבל מצד שני אנחנו מוצאים שהדיין הנבחר צריך להיות כזה שעמד בפני ביקורת ציבורית לפני מינויו. משה בספר דברים אומר "הבו לכם אנשים" (שם), "לכם" פירושו שאתם שותפים בתהליך הבחירה. "אנשים" אומר רש"י, "כסופים". מסבירים מפרשי רש"י שהכוונה לאנשים שהציבור נכסף ומשתוקק שימונו כשופטים, "נחמדים בעיני הבריות" (דברי דוד). את הביטוי "יראי אלוקים" (שמות יח כ) מסביר האבן עזרא "שלא יצא עליהם שם רע" כלומר אנשים שעמדו במבחן הביקורת הציבורית. גם את הביטוי "ידועים לשבטיכם" (דברים א יג) מסביר רש"י באותו כיוון "שאם בא לפניי מעוטף בטליתו איני יודע מי הוא, ואם הגון הוא, אבל אתם מכירים בו שאתם גדלתם אתו". כלומר אומר משה "אפשר לרמות חלק מהזמן חלק מהאנשים, אבל אי אפשר לרמות כל הזמן את כולם". לכן, רק מי שעמד במבחן ציבורי יכול להתמנות כשופט על הציבור ובכך להבטיח משפט צדק, ואולי גם לאפשר אחר כך ויתורים בעיקרון הבעייתי של "זכות הציבור לדעת".

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר