שנת תשס"ב | שבת פרשת יתרו

התורה והמדינה (מעזבונו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל)

הלכות קואליציה

כהקדמה לדיון ההלכתי בשאלה שהצבנו בשבוע שעבר, נביא את דבריו של מרן הגר"ש ישראלי בספרו "עמוד הימיני" בעניין בירור דרכם של נציגי הציבור הדתי בכנסת.
"המצב של שמירת התורה והמצוה ברשות הרבים הישראלית אינו משתפר לצערנו בשנים האחרונות. להיפך, בכמה שטחים המצב נעשה גרוע יותר. הבחירות לכנסת וכן למוסדות המוניציפליים מקנות מדי פעם בפעם רוב מוחלט ומכריע לנציגי המפלגות החילוניות, והמספר המועט של חברי כנסת, נציגי הציבור הדתי אין בכוחם לחולל מהפכה בשטח התחוקה להשלטת חוקי התורה במדינה. המעט שניתן להשיג הן בכנסת ובממשלה, והן במוסדות המוניציפליים, הוא על ידי השתתפות בקואליציה עם נציגי מפלגות אחרות, שע"י שיתוף פעולה עימם, שכולל בהכרח ויתור מסוים על דרישות התורה במילואן. יסכימו להעברת חוקים שיהא בהם משום ריסון במידת מה של ההפקרות. וכאן מתעוררת השאלה ההלכתית וההשקפתית כאחד, מהו הגבול שאליו רשאים להגיע הנציגים הדתיים במוסדות הנ"ל בויתור על דרישות התורה בכדי להשיג את המעט שניתן להשיג עי"ז. האם רשאים או אף מחויבים הם לתמוך בהעברת תקנה או חוק, שמשאיר פרוץ על העומד? שמא מוטב שלא יתקבל חוק זה בכלל, שלא יתקבל רושם - "התירו פרושים את הדבר"?
לבירור היסודות ההלכתיים של כל פקעת השאלות הללו, מוקדש הדיון הבא: מה מידת האחריות המוטלת על כל אחד ואחד מישראל לדאוג לשמירת התורה גם ע"י אחרים, ובאיזה מידה מותר להיכנס לויתורים בשטח התביעות הדתיות לשם מילוי תביעות הדת בשטח אחר? האם נכון יהי' להפקיר חלק אחד של הציבור, בכדי לזכות חלק אחר בשיפורים מסוימים בקיום התורה? נתרכז בע"ה בהעלאת נקודות חדשות לאור המציאות והשאלות העומדות על הפרק." 

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר