|
 שנת תשס"ב | שבת פרשת בהר בחוקותיהתורה והמדינה (מעזבונו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל)החובה להפריש מאיסורהרואה חבירו עובר איסור למדנו בשבועות האחרונים כי חייב להוכיחו. בררנו מה עומד ביסוד מצוות "הוכח תוכיח", מתי פטורים מלהוכיח ומתי מצווה שלא להוכיח. נעבור עתה לדיון בשאלה אם ומתי יש חיוב להפרישו מן האיסור. מצינו במשנה בראש מסכת שבת "יציאות השבת שתים שהן ארבע בפנים ושתים שהן ארבע בחוץ, כיצד: העני עומד בחוץ ובעל הבית בפנים, פשט העני את ידו לפנים ונתן לתוך ידו של בעל הבית, או שנטל מתוכה והוציא - העני חייב ובעל הבית פטור. פשט בעל הבית את ידו לחוץ ונתן לתוך ידו של עני, או שנטל מתוכה והכניס - בעל הבית חייב והעני פטור". על שני מקרים אלה אומרת הגמרא שהפטור הוא פטור מוחלט ולא בבחינת "פטור אבל אסור". הסיבה היא שבעל הבית במקרה הראשון והעני במקרה השני לא עשו כלום, לא עקירה ולא הנחה (שם ג ע"א ורש"י שם). מקשה על כל הרא"ש " וקשה והיכי קאמר דפטור ומותר לגמרי והא קעבר משום לפני עור לא תתן מכשול וכמו מושיט כוס יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח"?(שם פרק א סימן א). כלומר אף על פי שלא עשו מעשה האסור בשבת סוף סוף סייעו, וכשם שאסור להגיש כוס יין לנזיר יהודי האסור בשתייתו, או להגיש אבר מן החי לגוי שאסור לו לאוכלו, כך אסור לשתף פעולה עם יהודי המעביר בשבת מרשות לרשות. ומוסיף הרא"ש, שאי אפשר לתרץ ולומר שבשני המקרים הנ"ל הנזיר והגוי לא יכלו לעבור את העבירה ללא סיוע היהודי וכאן במשנה בשבת מדובר שעשיר או העני היו יכולים להעביר את החפץ ללא סיוע השני. (מצב זה מוגדר בהלכה כ"חד עברא דנהרא"- כלומר שהעובר את העבירה והחפץ בו נעשית העבירה נמצאים באותה גדה של הנהר ואין המסייע מאפשר את ביצוע העבירה על ידי העברתו מגדה לגדה), מכיוון ש"דמ"מ איסורא דרבנן איכא, דאפילו קטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו כ"ש גדול שלא יסייע לו". כלומר גם במקום שהאחד יכול לעבור את העבירה בלי סיוע השני יש איסור מדרבנן להשתתף במעשה, לכן לא יתכן לומר במשנתנו שהכוונה היא "פטור ומותר". הרא"ש אכן מגיע למסקנה שרק מבחינת הלכות שבת אמרה הגמרא שפטור בשני המקרים הללו משמעותו פטור ומותר, אבל הדבר אסור מדין מסייע. בשבוע הבא נבאר יותר את כוונתו.  לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
