שנת תשס"ב | שבת פרשת כי תבוא

שו"ת במראה הבזק

 (מתוך חלק ג' )
 
לונדון, אנגליה     London, England
אלול תשנ"ג
הקלטת פסוקים ושירים שיש בהם שם שמים

שאלה:
האם מותר להקליט ולהפיץ קלטות או תקליטונים או תקליטורים שיכללו פסוקים עם השמות הקדושים? האם מותר למחוק קלטת מסוג זה, והאם מותר להכניסה למקומות שאינם נקיים? האם יש לחשוש שהקונים יעשו זאת? האם לכתחילה נכון שזמר ישמיע בשיריו את השמות הקדושים בהקלטתם ע"ג קלטות וכדו'?
 
תשובה:
מותר להקליט השמות הקדושים, ומעיקר הדין אף אין איסור במחיקתם מעל הקלטת[1], ובודאי הדין כן אם המקליט מתכוין שלא תחול על השמות המוקלטים קדושת השם[2]. אבל אין להשתמש בקלטות אלה לצורך קלות-ראש וליצנות, וכל שכן שאין להפיק קלטת הכוללת זמירות שבת בליווי פעילות בידורית וקלות-ראש[3]. כמו כן אין להכניס את הקלטת למקום מטונף[4] או להקשיב לה שם[5]. עם זאת אין מצד הדין איסור להפיץ את הקלטת מחשש שהשומעים לא יקפידו על הגבלות אלה או יחללו שבת בשמיעתם, שכן אין איסור "לפני עור" כשמוסרים לחשוד דבר, שמיועד לשימוש של היתר ושל איסור[6]. אפשר לכתוב על הקלטת שיש להשתמש בה בכבוד הראוי לדברי הקדושה שמופיעים בה ולא לחלל בה שבת, אבל נראה שאין חובה לעשות כן. כמובן שעל המפיק לשקול, בהתייעצות עם הרב המקומי, אם ההפצה תביא יותר תועלת או יותר נזק.
 
מותר לזמר להזכיר את שמות ד' בפסוקים[7]. לעניין ברכות- אם אחת ממטרותיו ללמד את הדרך הנכונה לברך, מותר לומר שם ד' בברכות[8], ואם מטרתו רק להזכיר את הברכות, יש לרמוז לשמות הקדושים בדרך המקובלת ולא לאומרם במפורש.
 
לעניין זמירות, מעיקר הדין נראה שמותר להזכיר בהם השמות הקדושים כל זמן שזה נעשה דרך שבח להקב"ה ולמעשה יש מנהגים שונים[9]. ואולם עצה טובה היא להימנע מהקלטת הזמירות תוך הזכרת השם, כי יש להתחשב בסיכוי שחלק מן השומעים יחזרו על מה ששמעו גם בלי כוונת שבח להקב"ה או במקום מטונף, שכן לא נראה שבהזכרת השמות יש משום תועלת בהקשר זה.

[1] אין הבדל בין קלטת לבין כל דרך איחסון אלקטרונית אחרת. לפי "יביע אומר" (ח"ד יו"ד סי' כ), אין דין "שם" על הסימנים המגנטיים השמורים בסרט. וכן מצדד "אגרות משה" (יו"ד ח"א סי' קעג) להלכה, אלא שלמעשה הוא מפקפק בגלל שזה נראה כמחיקת השם. אמנם נראה שאין פקפוקו מוציא מידי פשיטותו של "יביע אומר" והפוסקים שהוא מביא.
[2] הצעת "יביע אומר" שם כדי לצאת ידי הפקפוקים.
[3] "אגרות משה" ו"יביע אומר" שם עP הגמ' סנהדרין קא ע"א: "הקורא פסוק של שיר השירים ועושה אותו כמין זמר והקורא פסוק בבית המשתאות בלא זמנו מביא רעה לעולם מפני שהתורה חוגרת שק ואומרת לפניו: רבונו של עולם, עשאוני בניך ככנור שמנגנין בו לצים". ואף על-פי שעיקר האיסור הוא בפסוקים, כנראה שצריך לשמור על קדושתו של כל דבר קדושה ולהשתמש בו בכבוד. ב"יביע אומר" הנ"ל מתיר להשתמש בשירי קודש רק בשמחה של מצוה, כגון חתונה, "ובאופן שהשומעים יושבים בכובד ראש הראוי ויראת ד' על פניהם". ה"אגרות משה" (שם) מתיר "כדי שע"י זה נוח לתינוק להתלמד מזה", ועיין עוד שם (יו"ד ח"ב סי' קמב) ו"ציץ אליעזר" (חלק יג סי' א). כידוע נהוג  להשמיע "שירים חסידיים" גם בלי לקיים תנאים אלה, ונראה שמותר הדבר כדי להחדיר יראת שמיים ואוירה יהודית לתוך חיינו ולהרחיק את התועבות שמושמעות ע"י העכו"ם, אבל בודאי יש להקפיד שלא יהיה בזה משום קלות ראש.
[4] ב"יביע אומר" כותב (שם) שאיסור ביזיון כתבי-הקודש חמור ממחיקתם, ואע"פ שמשמע, שאין זה מצד הדין, יש מקום להדר ולהחמיר.
[5] "אגרות משה" (שם) שבעקבות השמיעה יבוא לידי הרהור, הרי אסור להרהר בדברי קדושה במקום מטונף, וכן ב"ציץ אליעזר" (שם).
[6] רמב"ם הל' שמיטה ויובל פ"ח הל' ו, על-פי משנה שביעית פרק ה.
[7] "שאילת יעב"ץ" (ח"א סי' פא) בשם אביו ה"חכם הצבי", וכן ב"פרי מגדים" (סי' רטו), "אשל אברהם" (ס"ק ה), וכן ב"אגרות משה" (או"ח ח"ב סי' נו). ושם הוא כותב שאם גדול אומר פסוקים שלמים ואין חשש שיצטרך להפסיק באמצע פסוק, חייב לעשות כן, שצריכים לקרוא פסוקים כצורתן, ואכמ"ל.
[8] מרן בשו"ע או"ח (סי' רטו סעיף ג) מתיר לגדול לומר ברכות כתיקונן כדי ללמד ילד. ה"מגן אברהם" (שם ס"ק ה) אומר שאין לגדול הקורא ברכות תוך כדי לימוד בגמרא לומר אותן תוך הזכרת השם. "אגרות משה" שם מצדד כ"מגן אברהם", אבל אומר שלא התכוון לחלק דווקא בין גדול לקטן, אלא בין הלומד את עניין הברכות לבין הלומד, איך לברך. נראה שבנידון דידן די בכך שחלק מן השומעים ילמד את הברכות מן הקלטת, כי אז מותר למקליט לומר הברכות בשבילם, ולא איכפת לנו מן השומעים האחרים. לעניין השמעת הקלטת ע"י אחרים- אין איסור בהשמעת שם שמים ע"י מכונה ("אגרות משה", שם; "ציץ אליעזר", שם) ודי בצורך החינוכי הכללי כדי להתיר את השימוש בדברים של קדושה.
[9] עיין "שדי חמד" (מערכת האל"ף סי' ק9 שהביא הרבה דעות בשאלה, אם מותר לומר את נוסח הברכות שיש בהן אזכרות בלי חתימת הברכה, ועיין ברמ"א (שו"ע או"ח סי' קפח סע' ז) שאין לומר "יעלה ויבוא" לבטלה בגלל שיש בו הזכרת שמות. וראה "מגן אברהם" (שם ס"ק יא) וזה לשונו: "צריך עיון דאומרים כל היום תחינות שיש בהן הזכרת שמות, ולמה יגרע זה, דווקא ברכה לבטלה אסור, וצ"ע ". ונראה שזמירות שיסודן בהררי קודש, דינן כתחינות, ובכמה מן הזמירות נראה מן החרוזים שמחברן התכוין שיאמרו השמות במפורש, ולא ברמז.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר