|
 שנת תשס"ד | שבת פרשת בהעלותךיום שמחתכםפרשת שבועהרב יוסף כרמל, ראש כולל ארץ חמדהפרשתנו מונה את ימי השמחה והמועדים בהקשר של תרועה והודיה:
"וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרוֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם:
וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם" (במדבר י' ט-י).
נשאלת השאלה מי הוא "ְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם", שהרי החגים כלולים במועדים וראש החודש מופיע בפני עצמו. מדרש ההלכה מביא מחלוקת בנושא "וביום שמחתכם אלו שבתות ר' נתן אומר אלו תמידים: ובמועדיכם אלו שלש רגלים: ובראשי חדשיכם כמשמעו" (ספרי במדבר פיסקא עז ד"ה וביום). לדעת תנא קמא הכוונה לקרבנות השבת שבזמן הקרבתם היו תוקעים בחצוצרות. וכך מסביר את העניין האבן עזרא לשיטת המדרש (המעתיקים) "רק המעתיקים פירשו וביום שמחתכם - שבת. התקיעה שישמעו ישראל וידעו כי העולות יקריבו ויכונו לבם לשם" (אבן עזרא במדבר י' י). דעה זו במדרש משמשת כמקור לדעת קדמונים לנוסח התפילה בשבת וז"ל בעל "שבולי הלקט" : "מה שאמרו ישמחו במלכותך פי' ה"ר אביגדור כהן צדק נר"ו שסמכו על שאומר וביום שמחתכם ובמועדיכם ואמר מר וביום שמחתכם זה שבת ויש לומר שעל זה סמכו לומר וישמחו בך כל אוהבי שמך". שיטתו של "אבן עזרא" באה לידי ביטוי גם בשירו המפורסם "כי אשמרה שבת" שם הוא קבע "כי יום שמחות הוא יום תענוגים".
יתכן ותנא קמא ורבי נתן חולקים בשאלה העקרונית האם יום השבת שהוא יום קדוש יכול להיות גם יום שמחה, ויש מאחורי מחלוקת זו שתי תפיסות עולם מנוגדות בעניין הקדושה. אם "קדושה"=פרישות וסגפנות, או שניתן לחיות בקדושה ובשמחה בבחינת "לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשֲׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ " (קהלת פרק ט' ז, עי"ש במפרשים לשיטותיהם). לאכילת הלחם בשמחה, משמעות עמוקה ורבת אנפין.
הגדרת יום השבת כיום שמחה יש לה השלכה, גם על שאלות הלכתיות. כדוגמא נביא את דעת "המנהיג" כי: "לכן אין נופלים על פניהם בערב שבת לפי שגם שבת נקרא יום שמחה" (ריש הלכות שבת). גם לדעת מהרי"ל אם שבת תוגדר כיום שמחה אין להתענות תענית חלום בשבת (עיין בסוף ה' יו"ט למהרי"ל ובשו"ת "ציץ אליעזר" חלק ז סימן כה). (זו כנראה גם שיטת "אבן עזרא" בשירו, כמוזכר לעיל, שחרז "על כן להתענות בו על פי נבוניו אסור, לבד מיום כיפור עווני").
לסיום נביא דעה נוספת, שנתחדשה על ידי "אבן עזרא" והיא מעוגנת חזק בפשט הכתובים. לדעה זו משמעות מיוחדת דווקא בדורנו-דור התחיה והתקומה. הדעות שהובאו במדרש, לעיל מתייחסות לפסוק י' כיחידה עצמאית. "אבן עזרא" מציע ללמוד את פסוק ט עם פסוק י. "וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרוֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם: וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם…" כאשר מחברים את הפסוקים מגיעים למסקנה הבאה, שלצערנו לא הייתה רלוונטית כאלפיים שנה. וז”ל: "וביום שמחתכם ובמועדיכם - ששבתם מארץ אויב, או נצחתם האויב הבא עליכם וקבעתם יום שמחה כימי פורים ושבעת ימי חזקיה" (אבן עזרא במדבר י' י). מכאן הביאו האחרונים מקור מן התורה לחיוב הודאה לקב"ה אחרי נצחונות צבאיים והצלה מן הצר הצרר, ולחובה לחגוג ולציין את יום העצמאות ויום שחרור ירושלים. רמז נוסף לכך אפשר למצא בדברי ה"רוקח" (בביאורו לסידור) המעיר כי בפסוקנו כ' תיבות וזה גם מספר התיבות בברכת "תקע בשופר גדול לחירותנו".
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
