שנת תשס"ד | שבת פרשת וארא

למה צריך להקשות כשכבר כל כך קשה?

פרשת שבוע

בפרשתנו  מתחילה שליחותו של משה אל פרעה.  הקב"ה מקדים ומזהיר את משה "וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה וְנָתַתִּי אֶת יָדִי בְּמִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאֹתַי אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בִּשְׁפָטִים גְּדֹלִים: וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי יְקֹוָק בִּנְטֹתִי אֶת יָדִי עַל מִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם: וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֹתָם כֵּן עָשׂו" (שמות ז' ג-ו). לאחר שהאות הראשון מוצג לפני פרעה מתוארת תגובתו "וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק" (שם, שם יג). מדייק המדרש: "ויחזק ה' את לב פרעה, כיון שראה הקב"ה שלא חזר בו מה' מכות ראשונות מכאן ואילך אמר הקב"ה אפילו אם ירצה לשוב אני מחזק לבו כדי שאפרע כל הדין ממנו, כאשר דבר ה' אל משה, שכן כתיב ואני אקשה את לב פרעה" (שמות רבה (וילנא) פרשה יא ד"ה ו ויקחו את).

על פסוק זה יש מספר קושיות:

א. אם ה'  הקשה את ליבו, מה פשעו? [עיין ברמב"ן וברמב"ם הלכות תשובה].

ב. מדוע הקב"ה היה צריך לגאול את ישראל "בהסכמתו" של פרעה ולא הוציא את 

     בני ישראל  נגד רצונו ובעל כורחו.

ג. כיצד יתכן שפרעה חזר בו בכל פעם מהבטחתו ולא חשש מד' שכבר הכיר את כוחו?

 אמנם בחמש המכות האחרונות אין להתפלא, שהרי ד' הכביד את לבו, אבל בחמש המכות הראשונות כיצד לא חשש מכל שראו עיניו ושמעו אוזניו?

רש"י בד"ה "ואני אקשה" מסביר- "מאחר שהרשיע והתריס כנגדי, וגלוי לפני שאין נחת רוח באומות עובדי עבודה זרה לתת לב שלם לשוב, טוב לי שיתקשה לבו למען הרבות בו אותותי ותכירו אתם את גבורותי. וכן מדתו של הקב"ה מביא פורענות על האומות עובדי עבודה זרה כדי שישמעו ישראל וייראו, שנאמר (צפניה ג' ו) הכרתי גוים נשמו פנותם וגו', (שם ז) אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר, ואף על פי כן בחמש מכות הראשונות לא נאמר ויחזק ה' את לב פרעה, אלא ויחזק לב פרעה". נראה שכונתו שפרעה הקדיש את הסאה בהתנהגותו כלפי ישראל ובהתרסה "מי ד' אשר אשמע בקולו".  לכן כבר עכשיו היה מקום להקשות את ליבו ואעפ"כ אומר רש"י חמש מכות ראשונות "לא נאמר ויחזק ד' ", וכמו שלא נאמר על גנב שחדר לבית ושמע רעש וברח, שהגנב חזר בתשובה,  גם ההסכמה שנתן פרעה בסופו של דבר,אינה חזרה והתנצלות על ההתרסה כלפי שמיא ואינה פוטרת אותו מעונש. אמנם מטרת התהליך הייתה כדי שישראל  "ישמעו וייראו". אם כן מה משמעות הסכמת פרעה לשלח את העם? נבאר זאת בשתי דרכים א. גזירת השעבוד היתה למשך ארבע מאות שנה וכיוון שעדיין לא תם זמנה, היה צורך  בכך, שפרעה יתרצה. ב.  כפי שבאר מרן הרב שאול ישראלי זצ"ל שמכיוון שהיו בפעל עבדים, הרי שללא קבלת שחרור מאדונם, גם אם יצאו נגד רצונו, הרי עדיין יהיו בבחינת עבדים. ג. הרב חרל"פ מבאר שההתעקשות של פרעה נובעת מכך שהוא באמת חושב שיש בידו כוח. קלקול מידות זה, נובע מגאוותו של אדם  שאחרים נזקקים לו ומבקשים ממנו איזה   שהוא דבר. אדם כזה מתמלא ביתר שחץ, ומתאמץ להבליט ולהוכיח לכולם שהוא אכן בעל הכוח, אף על פי שהוא עצמו יודע שזה רק  רק למראית עין. וא"כ מלבד מה שאנחנו לומדים על גילוי גבורת ד' באותות ובמופתים יש בחמש המכות הראשונות שבהם לא הכביד ה' את לב פרעה לקח מוסרי וגילוי על שפלות פרעה שמעמיד עצמו כעליון.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר