שנת תשס"ד | שבת פרשת ויקרא

האם ה"ש.ג." אשם

פרשת שבוע

כמעט פרק שלם מוקדש בפרשתנו לקורבנות המובאים על ידי שלשה מנהיגי ציבור שחטאו: "אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא" (ויקרא ד' ג) "וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּו"-הסנהדריןּ (שם שם, יג) "אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא"-מלך, מי שאין על גביו אלא ד' אלקיו  (שם שם, כב; משנה מסכת הוריות פרק ג משנה ג). חז"ל כבר דרשו "אשר נשיא יחטא אשרי הדור שהנשיא שלו מביא קרבן חטאת שגגה על שגגתו" (תוספתא בבא קמא פרק ז הלכה ה) ורש"י מוסיף "קל וחומר שמתחרט על זדונותיו". האחריות המוטלת על כתפי מנהיגים ששגגו והורו שלא כהלכה מודגשת פעמיים. הפרשיה הראשונה פותחת בהגדרה "לְאַשְׁמַת הָעָם" (שם שם, ג) והפרשיה השניה מסתיימת במילים "חַטַּאת הַקָּהָל הוּא" (שם שם, כא).מעיר על כך רש"י "ופשוטו לפי אגדה, כשכהן גדול חוטא, אשמת העם הוא זה, שהן תלויין בו לכפר עליהם ולהתפלל בעדם, ונעשה מקולקל". לפי דבריו האחריות המוטלת על כתפי המנהיגים גדולה יותר כיוון שהעם זקוק להם ואם הכהן הגדול או הסנהדרין יחטאו לא יוכלו להתפלל עבור העם. לכן חטאם של המנהיגים נחשב " לְאַשְׁמַת הָעָם" ול" חַטַּאת הַקָּהָל". הספורנו הולך לכיוון הפוך ומוריד את האחריות מכתפי המנהיגים וז"ל: "כלומר שלא תקרה לו שגגת חטאת זולתי ממוקשי עם, כאמרם "המתפלל וטעה סימן רע לו, ואם שליח ציבור הוא, סימן רע לשולחיו" (ברכות לד ע"ב)…כי לא מלבו היה החטא כלל, אבל קרה לו לאשמת העם". הסכנה בגישה זו של הספורנו שיש לה אומנם גם מקור חזל"י היא בהרחבת התופעה של זריקת האחריות כלפי הדרגים הנמוכים, המכונה בפי כל "ה-ש.ג אשם". אנו נעדיף היום את הגישה ההפוכה שבאה לידי ביטוי נפלא בדברי רבנו מאיר שמחה הכהן מדווינסק בעל ה"משך חכמה" וז"ל "העניין שהכהן המשיח הוא הנכנס לפני ולפנים הוא האיש אשר יבקשו תורה מפיו במשפט האורים, ועל פיו יצאו ועל פיו יבואו. הנה שגגתו עולה זדון, כי העם לא יחשבו אותו לשגגה או טועה…כי קדוש יקראו לו, וכל היוצא מפיו קדוש הוא להם". על כן כל מנהיג ציבור חייב לקחת זאת בחשבון בכל רגע ורגע, שהרי עיני כולם נשואות אליו לכן גם שגגתו עולה זדון (קל וחומר בימינו כאשר אין סודות וכל מעשה או אמירה חריגה הופכים מיד לנחלת הכלל). בעל ה"משך חכמה" מוסיף וטוען הנזק הנגרם בחטאו של המנהיג הוא לא רק בעצם החטא אלא עליו לקחת בחשבון כי עקב מעמדו הציבורי כל טעות שיעשה תגרום להכשלת הציבור בענייני שמירת הלשון. וז"ל: "פירוש דשגגת כהן עולה זדון אצל העם, ושם שמים מתחלל - יאמר שעשה בזדון ובאופן היותר גרוע כדרך ההמון להגדיל החסרון בקדוש ד'  (אם כך אין זו תופעה שנתחדשה בימנו). לכן כתוב גביה "וְנָתַן הַכֹּהֵן מִן הַדָּם עַל קַרְנוֹת מִזְבַּח קְטֹרֶת הַסַּמִּים" (שם שם ז) שבזה נכלל הכפרה על לשון הרע…ועל זה מכפר קטורת - יבוא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי (ערכין טז ע"א)". דבריו של גדול זה מבוססים כנראה על דברי הגמרא במסכת יומא: "היכי דמי חילול השם? אמר רב: כגון אנא (מנהיג רוחני כמוני) אי שקילנא בישרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר (הקונה בהקפה ועלולים לחשוב שמנצל מעמדו כדי להפטר מתשלום)... יצחק דבי רבי ינאי אמר: כל שחביריו מתביישין מחמת שמועתו (היינו חילול השם)" (דף פו ע"א). דברי חז"ל אלה מטילים את כל כובד האחריות על כתפי המנהיג.

נתפלל כולנו שנהיה ראויים למנהיגים שכאלה שעליהם נאמר

"אשר נשיא-אשרי הדור".

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר