[i] משנה שבת לח ע"ב ,שו"ע אורח חיים סי' שכו.

[ii] כגון שהוחמו ע"י שעון שבת.

[iii] שם.

[iv] אסור להוציא בשבת מים חמים מדוד חשמלי, אף כשהוא כבוי והמים שבו חמים, כאשר במקומם נכנסים מים קרים לדוד, ונמצא שגורם לבישולם. ומותר להוציא מים חמים מן הדוד רק אחר שסגר את ברז כניסת המים הקרים לדוד, או שאין בדוד מים חמים רבים, או שהמים בדוד כבר אינם חמים, כי אז לא יתבשלו המים הקרים המתוספים. על כל פנים, איסור זה הוא רק בשבת ולא ביו"ט, ובדוד חשמלי בלבד, ולא בדוד שמש.

[v] עיין "שמירת שבת כהלכתה" (חלק א פרק יד בהערה יז), בשם הגרש"ז אוירבך.

[vi] שם בשם "תהלה לדוד", וכתבנו להחמיר בזה כ”שמירת שבת כהלכתה", שכן בעל "תהלה לדוד" דיבר על מים שהוחמו בשמש, והגרש"ז אוירבך כתב שגם לשיטתו בדוד-שמש יש להחמיר.

[vii] "ביאור הלכה" (שו"ע "אורח חיים" סי' שכו) בשם רעק"א, שכל שהוא משום גזירה, לא החמירו במצטער.

[viii] משנה ביצה (כא ע"ב), גמ' שבת (לח ע"ב).

[ix] רמב"ם (הלכות יו"ט פרק א) ועיין ב"משנה ברורה" (שו"ע "אורח חיים" סי' תקיא ס"ק יח).

[x] שו"ע "אורח חיים" סי' תקיא סעיף ב.

[xi] רמ"א שם, בשם תוס' בביצה שם ד"ה "לא" ורא"ש בשבת שם.

[xii] כי החמירו ביום-טוב לאסור רק חימום, אבל לא את הרחיצה עצמה, מאחר שביום-טוב מדינא הכול מותר, לפי דיעה זו. בשבת, שהחימום אסור מן התורה, החמירו גם ברחיצה במים שהוחמו בהיתר.

[xiii] את חימום המים אין להתיר, מאחר שלפי הרמב"ם ורוב הראשונים הוא אסור מדרבנן, אך ברחיצה אפשר להקל.

[xiv] כך הורה הגרז"נ גולדברג, מן הטעם הראשון.

[xv] לגבי הוצאת מים מדוד חשמלי ביום-טוב:

באופנים שהדבר מותר בשבת, בוודאי שהוא מותר ביום-טוב (עיין לעיל הערה 4).

באופנים שהדבר אסור בשבת, כגון שיש מים חמים מאוד בדוד,  או אם הדוד מופעל ע"י וסת-חום (טרמוסטט), ויש חשש שיגרום להדלקת גוף-החימום:

יש מחמירים בזה, ויש מקילים משלוש סיבות: 1. יש כאן רק גרמא, שאף בשבת איסורה אינו ברור.

2. המים שיתחממו ויתבשלו, ראויים לשתיה, ויש אפוא להתיר מטעם "הואיל", כלומר, שיוכל לשתות מים אלה כמים חמים, אם ירצה. 3. היות שאינו יכול להוציא מים מן הדוד באופן אחר, נחשב גם זה כצורך אוכל נפש. והמקל לא הפסיד, ובפרט אם הדוד כבוי. אך סמוך למוצאי יום-טוב, שגם אם ירצה, לא יוכל להשתמש במים אלה ביום-טוב עצמו, יש להחמיר, שהרי אין סברת "הואיל" במצב כזה, והוא הדין בסמוך לפני מוצאי יום-טוב ראשון, אף שייכנס יום-טוב שני, שהרי הוא כחול לגבי יום טוב ראשון.

[xvi] כך הורה הגר"ד ליאור, מן הטעם השני, וסברה זו הביא גם בעל ”שמירת שבת כהלכתה" (חלק א פרק יד הערה כא), ונשאר בצ"ע על פסקו. וברור שאפשר להקל, שהרי כל פסקו של רמ"א אינו אלא חומרא ומנהג, כפי שכתב ה"משנה ברורה" (שם ס"ק יח).

[xvii] כדלעיל הערה 7.