שנת תש"ע | שבת פרשת האזינו

פרשת השבוע: תקע בשופר גדול

שירת האזינו כוללת בתוכה גם את נבואת סיפור תולדותיו של עם ישראל לדורותיו. במסגרת זו אנו מוצאים גם את הדברים הבאים:

"כִּי יָדִין יְקֹוָק עַמּוֹ וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב" (דברים ל"ב לו).

פסוק זה העוסק בגאולתם של ישראל, הוא המשכם של פסוקים נוראים המתארים מצב של ירידה רוחנית לשפל המדרגה. ירידה הגוררת אחריה עונשים כבדים, חורבן וצרות נוראיות. וז"ל הכתוב:

"וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט ... וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ:יַקְנִאֻהוּ בְּזָרִים בְּתוֹעֵבֹת יַכְעִיסֻהוּ: יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַּ ... צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלְלֶךָ: וַיַּרְא יְקֹוָק וַיִּנְאָץ מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנֹתָיו: וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם ... הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא אֵל כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא עָם בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם: כִּי אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי וַתִּיקַד עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּית וַתֹּאכַל אֶרֶץ וִיבֻלָהּ וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי הָרִים: אַסְפֶּה עָלֵימוֹ רָעוֹת חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם: מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף וְקֶטֶב מְרִירִי וְשֶׁן בְּהֵמוֹת אֲשַׁלַּח בָּם עִם חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר: מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימָה גַּם בָּחוּר גַּם בְּתוּלָה יוֹנֵק עִם אִישׁ שֵׂיבָה: אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם: לוּלֵי כַּעַס אוֹיֵב אָגוּר פֶּן יְנַכְּרוּ צָרֵימוֹ פֶּן יֹאמְרוּ יָדֵינוּ רָמָה וְלֹא יְקֹוָק פָּעַל כָּל זֹאת:יתָם:... אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה ... חֲמַת תַּנִּינִם יֵינָם וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר".

מה אם כך הביא את הגאולה? מסבירה הגמרא:

"אין בן דוד בא עד שיתייאשו מן הגאולה" (סנהדרין דף צז עמוד א). 

השירה מזהירה מצד אחד שללא הגנת הזכויות, עלולות ח"ו להתרגש צרות נוראיות ומצד שני מבטיחה השירה, שכליון סופי לא יהיה. בסופו של דבר כשיֶראה, שלכאורה, כלו כל הקיצין, הגאולה בא תבא. אין חשש שמישהו ירצה לסמוך על כך אחרי תיאורים כל כך קשים של עונש.

כנראה שמצב מעין זה התרחש לאחר שלטונם של מלכי בית עמרי, אחאב, איזבל ובניהם, ששלטו במשך כמה דורות והורידו את העם ואת הממלכה לשפל המדרגה. גם התיקונים של יהוא לא הצילו את ממלכת ישראל ממצב של "כִּי אִבְּדָם מֶלֶךְ אֲרָם וַיְשִׂמֵם כֶּעָפָר לָדֻשׁ" (מלכים ב  י"ג  ז). הכתוב בדברו על תקופה זו משתמש בלשון של שירת האזינו:

"כִּי רָאָה יְקֹוָק אֶת עֳנִי יִשְׂרָאֵל מֹרֶה מְאֹד וְאֶפֶס עָצוּר וְאֶפֶס עָזוּב וְאֵין עֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל" (מלכים ב י"ד כו).

המסקנה היא שגאולתם של ישראל ויהודה, שבאה בימי ירבעם השני מלך ישראל ועוזיה מלך יהודה, לא הייתה בזכות, כי אם בחסד ההבטחה, שכליון סופי ח"ו לא יהיה. כך אפשר להבין את סמיכות הפסוקים:

"וְלֹא דִבֶּר יְקֹוָק לִמְחוֹת אֶת שֵׁם יִשְׂרָאֵל מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם וַיּוֹשִׁיעֵם בְּיַד יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ: וְיֶתֶר דִּבְרֵי יָרָבְעָם וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה וּגְבוּרָתוֹ אֲשֶׁר נִלְחָם וַאֲשֶׁר הֵשִׁיב אֶת דַּמֶּשֶׂק וְאֶת חֲמָת לִיהוּדָה בְּיִשְׂרָאֵל הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל" (שם כז-כח).

כאשר מתבוננים בפסוקים אלה, באספקלריה של הדורות האחרונים, עלולה לאחוז בנו צמרמורת. שירת האזינו לכאורה מתארת את השואה הנוראה שפקדה את יהדות אירופה לפני כשבעים שנה. הסתר פנים, נתינתנו בידי גוי נבל, אכזר שאין כמותו, שהחליט "אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם", שפעל להשמיד מ"יוֹנֵק" עִד "אִישׁ שֵׂיבָה", שגם המעטים ששרדו היו בבחינת "מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף וְקֶטֶב מְרִירִי ".

אי אפשר לתאר את זוועות השואה בדרך יותר בהירה.

ברוך המקום ברוך שמו, שהכריז "לא יהיה פתרון סופי"!

קצת יותר מעשרים שנה אחרי ימים נוראים אלה, של שואת יהדות אירופה, עם ישראל ומדינת ישראל מצאו את עצמם שוב כבימיהם הגדולים של עוזיה וירבעם שמשלו מאזור דמשק ועד לקצה מדבר סיני.

האחריות המוטלת על כתפנו כבדה יותר, אם נזכור כי אין לנו "תעודת ביטוח" לכך שהגאולה באה בזכות.

דווקא בימים אלה, לאחר יום הדין  בו התפללנו על גילוי מלכות ד' בעולם ולפני יום הכיפורים - 

יום הסליחה והכפרה, נעשה חשבון נפש ונפעל להגברת זכויותינו.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר