שנת תשע"א | שבת תולדות

פרשת השבוע: "מָחָר חֹדֶשׁ" – אז מה?

בשבת הקרובה נקרא את הפטרת "מָחָר חֹדֶשׁ".

ננצל הזדמנות זו כדי לעיין באישיותו המופתית ובמידותיו התרומיות של יונתן בן שאול.

בסוף מסכת מנחות מובא: "תניא, אמר ר' יהושע בן פרחיה: בתחלה כל האומר עלה לה (לנשיאות), אני כופתו ונותנו לפני הארי, עתה כל האומר לי לירד ממנה, אני מטיל עליו קומקום של חמין, שהרי שאול ברח ממנה, וכשעלה בקש להרוג את דוד" 
                                                                                (דף קט ע"ב).

רבי יהושע בן פרחיה ששימש בנשיאות מלמד אותנו עד כמה קשה לוותר על מעמד ותפקיד ציבורי. יונתן בן שאול בניגוד לאביו, ויתר על מעמדו כיורש העצר וכמנהיג הבא של עם ישראל.

גדולת נפשו של יונתן באה לידי ביטוי מעשי מיד אחרי נצחונו של דוד על גלית הפלשתי והתשועה הגדולה שהביא לעם ישראל. הכתוב מתאר זאת כך:

"וַיִּכְרֹת יְהוֹנָתָן וְדָוִד בְּרִית בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ כְּנַפְשׁוֹ: וַיִּתְפַּשֵּׁט יְהוֹנָתָן אֶת הַמְּעִיל אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתְּנֵהוּ לְדָוִד וּמַדָּיו וְעַד חַרְבּוֹ וְעַד קַשְׁתּוֹ וְעַד חֲגֹרוֹ" (שמו"א י"ח ג-ד).

העברת המעיל מיונתן לדוד משמעות אחת לה, ויתור על מעמדו הרשמי. כך מוכח מקריעת כנף המעיל במעמד ההדחה של שאול. וז"ל הכתוב:

"וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל לֹא אָשׁוּב עִמָּךְ כִּי מָאַסְתָּה אֶת דְּבַר יְקֹוָק וַיִּמְאָסְךָ יְקֹוָק מִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל: וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל לָלֶכֶת וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף מְעִילוֹ וַיִּקָּרַע: וַיֹּאמֶר אֵלָיו שְׁמוּאֵל קָרַע יְקֹוָק אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ"     
                                                                        (שם, ט"ו כו-כח).

כך גם מוכח מכריתת כנף מעילו של שאול בידי דוד במערה (שם, כ"ד ד). העברת הנשק החגור והמדים פירושה גם היא העברת המנהיגות הצבאית, שהיא תפקידו של המלך אל דוד (שם,ח' כ). פירוט של הברית שנכרתה ביניהם מפורשת בהמשך הספר:

"וְאַתָּה תִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לְּךָ לְמִשְׁנֶה" (שם, כ"ג כז).

בעקבות פירוש ששמעתי ממו"ר הרב יהושע בכרך זצ"ל, נפרש על רקע זה גם את פסוקי הפתיחה להפטרה:

"וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוֹנָתָן מָחָר חֹדֶשׁ וְנִפְקַדְתָּ כִּי יִפָּקֵד מוֹשָׁבֶךָ: וְשִׁלַּשְׁתָּ תֵּרֵד מְאֹד וּבָאתָ אֶל הַמָּקוֹם..." (שם, כ' יח-יט).

"מָחָר חֹדֶשׁ" פירושו מחר ראש חדש, מחר המולד של החודש הבא, מחר תראה שוב הלבנה. מלכות בית דוד נמשלה ללבנה (עיינו ברש"י ראש השנה כה ע"ב ד"ה דוד). אם כן, משמעות דברי יונתן הם - המחר שייך לך, אתה תהיה המלך הבא, בקרוב.

נבאר את הביטויים אחד לאחד.
"וְנִפְקַדְתָּ כִּי יִפָּקֵד מוֹשָׁבֶךָ" - מלשון מינוי ותפקיד, השלטון יופקד בידך, אתה תמונה לתפקיד ואתה תשב על כס-מושב המלכות.

"וְשִׁלַּשְׁתָּ" - גם ביטוי זה משמעותו שלטון והנהגה צבאית כמו בפסוק "וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ" (שמות י"ד ז).
"תֵּרֵד מְאֹד" - שלטונך יהיה חזק כמו בפסוק: "וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם..." 
                                                                                    (בראשית א' כח).

"וּבָאתָ אֶל הַמָּקוֹם" - לאחר שיונתן מנבא על מלכות דוד הוא חוזה גם את בנין בית המקדש על ידי בית המלכות שלו. ביטוי זה מקורו בספר דברים, בפרשיה העוסקת בבנין בית המקדש. וז"ל הכתוב:

"כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה"  (דברים י"ב ה).

 הבה נתפלל כי בקרוב נזכה למנהיגים שכאלה,

המציבים את טובת הכלל לפני טובתם הפרטית.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר