שנת תשע"א | שבת וישב

שו"ת במראה הבזק: כלה המסרבת לכסות ראשה בהינומא

(מתוך ח"ז)

מלבורן, אוסטרליה Melbourne, Australia

סיוון תשס"ז

השאלה

מתי החל המנהג של לבישת הינומה? כלה בקהילתי, שביקשה ממני לערוך לה חופה וקידושין, מתנגדת בחריפות לשים על ראשה הינומה. האם עלי להימנע מלערוך את הקידושין? האם תהיה בעיה בחלותם של הקידושין?

התשובה

המנהג שכלה לובשת הינומה בשעת חופתה הוא מנהג עתיק¹, ונאמרו בו כמה
טעמים². כמו בשאר מנהגי ישראל ובכללם מנהגי החופה – יש להשתדל לקיימם, ואין לזלזל בהם³.

אם הכלה מסרבת ללבוש הינומה, אין זה מעכב על-פי דין את סידור החופה
והקידושין⁴. על הרב המסדר, שמכיר את הזוג ואת הקהילה, לשקול היטב אם שינוי זה יביא תועלת של קירוב רחוקים וכדומה, או שמא הוא עלול חלילה להוות סיכון לחתירת יחידים או ציבור לשינויים נוספים שאינם מותרים או רצויים⁵.

________________________________________________

1 במשנה (כתובות טו ע"ב) מוזכר המנהג שכלה בתולה הייתה יוצאת בהינומה וראשה פרוע. בגמרא (שם יז ע"ב) שואלים "מאי הינומא?" ומסביר ר' יוחנן: "קריתא דמנמנה בה כלתא". רש"י שם מפרש: "קריתא – צעיף על ראשה משורבב על עיניה, כמו שעושין במקומינו, ופעמים שמתנמנמת בתוכו מתוך שאין עיניה מגולין, ולכך נקרא הינומא, על שם תנומה".

בתשובת הרשב"א שמובאת ב"אורחות חיים" (הלכות קידושין סי' יג עמ' 56), ומשם גם ב"בית יוסף" (טור אבה"ע סי' לא, עמ' רפד במהד' מכון ירושלים) כתב: "עוד עכשיו נהגו בנות ישראל הצנועות שמכסות פניהן בשעת קידושין". וכן מביא הרמ"א (אבה"ע סי' לא סע' ב). גם במהרי"ל (הלכות נישואין אות ב, עמ' תסד במהד' מכון ירושלים) מופיע שהכלה "...והינומא על פניה".

2 א. המרדכי (ריש מסכת כתובות סי' קלב) כתב שהסיבה שמזכירים את החופה לפני הקידושין בברכת האירוסין היא "משום דזימנין מקדש בשעת ברכת הנשואין, ואז הכנסת חופה קודמת לקידושין, כי הכנסת החופה הוא שמוסרה בשחרית לחתן קודם הברכה". ה"דרישה" (טור אבה"ע סי' סה אות א) כתב על זה: "נמצא מה שהולכין בזמנינו כל הקהל עם החתן... לכסות ראש הכלה, היא היא הנקרא בזמנינו הכנסת כלה לחופה".

התוספות (יומא יג ע"ב ד"ה לחדא) כתבו: "אבל בתולה משיצתה בהינומא הויא חופה שלה". וכן הביא הרמ"א (שו"ע אבה"ע סי' נה ס'ף א) כ"יש אומרים". הב"ח (טור אבה"ע סי' סא אות א) כתב: "ולכך ביום ה' או ביום ו' לאחר יציאת ב"ה [=יציאה מבית הכנסת] שחרית מכסין ראש הכלה בסודר, שאז מסרה האב לחתן, ולכן נוהגין במדינת רוסיא להקפיד שלא לילך לכסות ראש הכלה בשחרית בלתי החתן עמהם, ושהחתן יאחוז בכיסוי עם הרב והחשובים לכסות ראשה, ונראה שזהו מ"ש התוספות".

ב. לפי שו"ת הרשב"א הנ"ל (בהערה 1), מרוויחים מכיסוי פניה שאין חשש שמא היא מקפידה במה מתקדשת. מובא ברמ"א (אבה"ע סי' לא סוף סע' ב). שטעם זה שייך רק בהינומה מבד שמונע ראייה.

ג. בשו"ת הרשב"א (שם) כתב: "עכשיו נהגו בנות ישראל הצנועות שמכסות פניהן בשעת קידושין", ומשמע שעשו כך בגלל טעמי צניעות. שו"ת "שארית יעקב" (לרב יעקב זאב בן אברהם כהנא, אבה"ע סי' יח, "עוד ממנהגי חתן וכלה") מביא כמה הסברים למנהג זה, ואחדים מהם נובעים מטעמי צניעות. כן הובא גם בליקוטי מהרי"ח (סדר נשואין, ד"ה והנה הטעם שמכסין).

ד. שו"ת "שארית יעקב" (שם) מציע נימוקים נוספים: למנוע עין הרע, להראות שאסורה לאחרים ולמנוע חילול השם שעלול להיות בגלל שבחי שקר.

3 ועיין בדברי שו"ת מהר"ם שיק (סי' פח), שהחמיר שלא לסדר קידושין לחתן שאינו מוכן ללבוש קיטל, אף שוודאי אינו מעכב את הקידושין, ואף שיש מקומות שלא נהגו בו, שבמנהגים כאלה שייך "אל תיטוש תורת אמך", וכלל יש לנו ברמ"א (או"ח סי' תרצ סעיף ז): "אין לבטל שום מנהג". וכן כתב גם בשו"ת "באר משה" (ה סי' קסו).

4 לגבי הטעם של הינומה כחופה, יש להעיר שהרמ"א (שם סי' נה סע' א) הביא כמה דעות מהי חופה, והסיק: "והמנהג פשוט עכשיו לקרות חופה מקום שמכניסין יריעה פרוסה על גבי כלונסות ומכניסין תחתיה החתן והכלה ברבים ומקדשה שם... וזה החופה הנוהגת עכשיו". על-פי זה ונימוקים נוספים, הט"ז (אבה"ע סי' סה אות ב, וביו"ד סי' שמב ס"ק א), המובא גם בב"ש (שם אבה"ע סי' סה ס"ק ג) דוחה את דברי ה"דרישה" הנ"ל, שהינומה היא חופה.

ונוסיף שבשו"ת "שבט הלוי" (י סי' רמב אות ה) טען על-פי שו"ת "מהר"ם מינץ" (סי' קט עמ' תקלד-תקלה במהד' מכון ירושלים) שכיסוי הכלה שאולי יחשב כחופה "לא היה זה כיסוי ראש לבד, כמו היום", אלא טקס יותר מורכב, ובזמנם "לא היתה להם חופה אחרת".

לגבי הטעם להראות שאינה מקפידה במה מתקדשת, ברמ"א שם משמע שגם אם היא מסתכלת אין שום חשש בקידושין, הואיל שנוהגים לקדשה בטבעת שאין בה אבן, וגם "נוהגין תחת החופה לשאול לעדים אם הטבעת שווה פרוטה, כדי שתדע הכלה שאין מקדשה רק בשוה פרוטה", והנימוק של כיסוי פני הכלה בא רק בסוף כתוספת בעלמא. ודאי שהטעמים האחרים של צניעות, עין הרע, להראות שאסורה לאחרים ומניעת חילול השם אינם מעכבים כלל בעצם מעשה הקידושין.

5 כפי שהזכרנו לעיל (הערה 3), שו"ת מהר"ם שיק ושו"ת "באר משה" החמירו מאוד לגבי שינויי מנהגים בטקס הנישואין, גם במנהג של לבישת קיטל, למרות ש"אמנם שלא נתפשט מנהג זה בכל ישראל, נהרא נהרא ופשטיה" (ל' המהר"ם שיק שם ד"ה אם אמנם). מצד שני, בשו"ת "נהרי אפרסמון" (לרב יעקב טענענבוים, יו"ד סי' כו) מביא את המהר"ם שיק ומציין שכאשר הרב המסדר "חושש שאם לא יסדר קידושין יביאו את הידוע לסדר, אשר יהיה ח"ו קלקול גדול, יבחר הרע במיעוטו... יסדר להם קידושין ויפרסם כי זה רק הוראת שעה מטעם הידוע, ולא ילמדו מזה אחרים". גם שו"ת "אפרקסתא דעניא" (לרב דוד שפערבער, חלק א סי' קע) מביא את שו"ת "מהר"ם שיק" ואת שו"ת "נהרי אפרסמון", ומסיק: "כיון דלא בא לכאן כ"א לסידור קידושין, ויש חשש גדול שיבא ח"ו לקלקול יותר גדול – נתרציתי לסדר קידושין בלבישת טלית [בלי קיטל], ושלא בחצר בית הכנסת".

הכלל העולה מזה הוא שלכתחילה יש להקפיד מאוד ולהיזהר מכל שינוי מנהג, במיוחד בפני רבים. ברם, אם הרב המקומי מבין שהקפדה זו תביא לקלקול גדול יותר מאשר לביטול המנהג – יש מקום לסדר את הקידושין גם בלי קיום המנהג.

לראש העמוד