|
 שנת תשע"א | שבת ויגששו"ת במראה הבזק: שימוש באינטרנט אלחוטי ללא בקשת רשותמלבורן, אוסטרליה Melbourne, Australia אדר תשס"ט שאלה לשמעון מחשב נייד עם "wi-fi". האם הוא רשאי להשתמש בו כדי להתחבר לרשת באמצעות מנויי אינטרנט מזדמנים (לפי מיקומו) בלתי מאובטחים, ללא קבלת רשות? תשובה מותר לאדם להשתמש בחיבור אינטרנט אלחוטי של אחר, אם הוא מסכים לכך, ובתנאי שאין בהסכם עם ספק האינטרנט או עם ספק תשתית התקשורת התייחסות מפורשת שאוסרת הסכמה שכזו1. כשבעל החיבור אינו יודע שמשתמשים בחיבור שלו, אין להשתמש בו אלא אם מתקיימים התנאים הבאים: א. אין חוק שאוסר זאת. ב. התשלום של בעל החיבור הנו גלובלי, ולא לפי שימוש2. ג. השימוש אינו גורם להאטה של בעל החיבור3. ניתן להתיר גם כאשר השימוש גורם להאטה קלה מאוד של בעל החיבור, כגון שימוש קל כמו הורדה ושליחה של דואר אלקטרוני וכיו"ב4, ואין זו מידת חסידות5. אם בעל החיבור אינו מרשה לאחרים להשתמש בו, הדבר אסור6. ______________________________________________________________ 1כיוון שאם ישנה הגבלה כזו, ספק האינטרנט מתיר שימוש בשירותיו בתנאים מסוימים בלבד, ואף שיש מקום לעיין בשאלה אם יש איסור גזל בהקשר של שימוש באינטרנט ללא רשות הספק, שהרי הוא אינו מוציא מרשות הבעלים חפץ ממשי, מכל מקום, אף אם אין איסור גזל, ספק התשתית או האינטרנט רשאי למנוע ממי שאינו מנוי להשתמש בשירותיו, כפי שמובא בהערה 6, שלכולי עלמא אדם יכול למנוע מאחרים שימוש בנכס שלו שעומד להשכרה. 2 בעבר היה נהוג לשלם עבור גלישה באינטרנט לפי זמן הגלישה. היום מציאות זו אינה שכיחה וכמעט שאינה קיימת, אך המציאות המסחרית משתנה לעתים תכופות, ולכן יש לשים לב אם השימוש שלו באינטרנט עלול לגרום לאחר לשלם יותר עבור הגלישה. לדוגמה נביא שני מקרים שיכולים להיות בעיתיים: נהוג כיום לרכוש חבילות גלישה סלולרית לפי "נפח הורדה", שחיוב התשלום בהן איננו חודשי אלא לפי השימוש. כמו כן עולות מדי פעם יוזמות של הגבלת ההורדה לתקופות קצובות, כדי לסייע במניעת עומסים שתשתיות האינטרנט בישראל אינן מסוגלות לתת להם מענה כיום; במקרה זה השימוש בחיבור של אחר עלול להגביל את השימוש של הבעלים. מובן שהן במקרה שבו בעל החיבור משלם יותר ממה שהיה משלם אם לא היו משתמשים בחיבור שלו ללא ידיעתו, והן אם הוא נאלץ להשתמש בחיבור שלו פחות ממה שהיה יכול להשתמש בו – הדבר אסור. 3 הגמרא (בבא קמא כ ע"א) דנה בסוגיית "זה נהנה וזה לא חסר" – אדם נהנה מנכסיו של חברו באופן שאינו גורם הפסד לחברו. בשו"ע (חו"מ סי' שסג סע' ו) נפסק כי "זה נהנה וזה לא חסר – פטור". ומבואר בגמרא שאם הנהנה גורם חיסרון כלשהו לבעל הנכס, הרי זה דין "זה נהנה וזה חסר", שאז הנהנה צריך לשלם עבור ההנאה שלו, אף אם היא גדולה מהחיסרון. כל לקוח של ספק שירותי אינטרנט קונה ממנו זכות שימוש בתשתיות שהוא מספק. לעתים, המשתמש בחיבור של חברו עלול בהחלט לפגוע ביכולת השימוש של בעל החיבור, כיוון שלכל חיבור ישנה מהירות הורדה מקסימלית, וכאשר אדם משתמש בחיבור אינטרנט של אחר הוא מאט את מהירות הגלישה של השני. מובן שבעיה זו קיימת רק כאשר בעל החיבור משתמש בו באותו זמן, ולכן אם ידוע שהוא אינו משתמש בו בזמן נתון – אין כאן הגדרה של "זה נהנה וזה חסר". יש להעיר שקשה מאוד לדעת מתי אדם משתמש באינטרנט, ולעתים אנשים משאירים את המחשב עובד זמן ממושך כדי להוריד קבצים גדולים, ולכן בכל שעה שימוש בחיבור רשת של אחר עלול לגרום להאטת השימוש שלו. אם אכן המשתמש גורם להאטת השימוש של בעל החיבור, הרי זה לכאורה "זה נהנה וזה חסר", ולא זו בלבד שאסור לו להשתמש באופן זה, אלא שעליו גם לשלם עבור השימוש. 4 כך עולה ממה שנפסק בשו"ע (חו"מ סי' שנט סע' א), שבדבר שאין אנשים מקפידים עליו, כגון ליטול מהחבילה או מהגדר קיסם כדי לחצוץ בו את שיניו – אין איסור גזילה. 5 כך בשו"ע שם, שממידת חסידות אסור. עוד יש להעיר שיש מקום לאסור כל שימוש בנכסיו של אחר, גם באופן ש"זה נהנה וזה אינו חסר". ה"ים של שלמה" (בבא קמא פרק ב סי' טז) כתב שכאשר אדם גר בבית של חברו, ובעל הבית אינו מתכנן להשתמש בבית – הריהו פטור מלשלם, מדין "זה נהנה וזה לא חסר", ואף מותר לכתחילה לעשות כן, כיוון שיש לבעל הבית תועלת בכך שדרים בביתו. תועלת זו מבוארת בגמרא, שמבססת את דבריה על הפסוק "שאֶיהָ יוכת שער" – שכאשר אין גרים בבית, הוא מתקלקל. אך במקום שבו אין לבעל הנכס כל תועלת בכך שאחרים משתמשים בנכס שלו, אף שהמשתמש אינו מְחסר את בעל הנכס – אסור להשתמש בלא ידיעת בעל הנכס. נמצא שלדעת ה"ים של שלמה" יש איסור להשתמש בחיבור אינטרנט של אחר ללא הסכמתו, גם במקום שהדבר אינו גורם הפסד לבעל החיבור. והגר"א (על חו"מ סי' שסג ס"ק טז) דחה את הצעת ה"ים של שלמה", וכתב שהיא דחוקה, ומדבריו ניתן להסיק כי כאשר בעל החיבור אינו אומר דבר בפירוש – ניתן להשתמש בחיבור ללא הסכמתו. 6 התוספות (בבא קמא כ ע"ב ד"ה "הא איתהנית") כתבו, שאדם רשאי למנוע מחברו לגור בביתו, אף אם בעל הבית אינו מתכנן להשתמש בבית, ואין זו "מידת סדום". המרדכי (בבא קמא סי' טז) חולק וסובר שרק כאשר ניתן להשכיר את הנכס, רשאי בעל הנכס למנוע את השימוש בחינם, משום שהוא יכול לטעון שאין לו להשכיר נכס בחינם, אבל כאשר מדובר בנכס שאינו עומד להשכרה כלל – ניתן להשתמש בנכס בחינם, בלא רשות בעל הנכס, שהרי זו "מידת סדום". הרמ"א (חו"מ שם) פסק כדעת המרדכי. וה"נודע ביהודה" (חו"מ תניינא סי' כד) פסק כדעת התוספות. לשיטת הרמ"א, יש לשאול אם חיבור האינטרנט הוא "נכס העומד להשכרה". בדרך-כלל, במקרה של חיבור ביתי – התשובה שלילית. רק במקרה מגיע אדם המשתמש ברשת הביתית של חברו. אם אכן מדובר ברשת חזקה מספיק, שהשכנים יכולים להשתמש בה בקביעות, מסתבר שחיבור זה נחשב עומד להשכרה, ובעל החיבור יוכל למנוע מאחרים להשתמש בעל כורחו. מכיוון שמדובר בספק, רשאי בעל החיבור למנוע את המשתמש לכתחילה, כדעת ה"נודע ביהודה".  לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
ויגש
ויגש
