שנת תשע"א | שבת מצורע

פרשת שבוע: אֲרֻבּוֹת בַּשָּׁמַיִם – גבולות הנס

הפטרת פרשת 'מצורע' עוסקת בשפל הנורא והרעב הקשה שהיה בשומרון כאשר מלך ארם וצבאו צרו על העיר,  וז"ל הכתוב:

"וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיִּקְבֹּץ בֶּן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם אֶת כָּל מַחֲנֵהוּ וַיַּעַל וַיָּצַר עַל שֹׁמְרוֹן: וַיְהִי רָעָב גָּדוֹל בְּשֹׁמְרוֹן וְהִנֵּה צָרִים עָלֶיהָ עַד הֱיוֹת רֹאשׁ חֲמוֹר בִּשְׁמֹנִים כֶּסֶף וְרֹבַע הַקַּב  דִּבְיוֹנִים בַּחֲמִשָּׁה כָסֶף: וַיְהִי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עֹבֵר עַל הַחֹמָה וְאִשָּׁה צָעֲקָה אֵלָיו לֵאמֹר הוֹשִׁיעָה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ: ... וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ מַה לָּךְ וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַזֹּאת אָמְרָה אֵלַי תְּנִי אֶת בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ הַיּוֹם וְאֶת בְּנִי נֹאכַל מָחָר: וַנְּבַשֵּׁל אֶת בְּנִי וַנֹּאכְלֵהוּ וָאֹמַר אֵלֶיהָ בַּיּוֹם הָאַחֵר תְּנִי אֶת בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ וַתַּחְבִּא אֶת בְּנָהּ" (מלכים ב  ו' כד-כט).

מלך ישראל שלח את שלישו אל אלישע ואז התפתח הוויכוח הבא.

אלישע ניבא: "וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע שִׁמְעוּ דְּבַר יְקֹוָק כֹּה אָמַר יְקֹוָק כָּעֵת מָחָר סְאָה סֹלֶת בְּשֶׁקֶל וְסָאתַיִם שְׁעֹרִים בְּשֶׁקֶל בְּשַׁעַר שֹׁמְרוֹן".

השליש הגיב: "וַיַּעַן הַשָּׁלִישׁ אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ נִשְׁעָן עַל יָדוֹ אֶת אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמַר הִנֵּה יְקֹוָק עֹשֶׂה אֲרֻבּוֹת בַּשָּׁמַיִם הֲיִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה".

על דבריו מגיב הנביא:  "וַיֹּאמֶר הִנְּכָה רֹאֶה בְּעֵינֶיךָ וּמִשָּׁם לֹא תֹאכֵל" (שם, ז' א-ב).

בדברינו השבוע לא נתייחס למכלול ההיבטים של פרשיה זו, ננסה רק  להבין מה פשר הביטוי המיוחד  והיחידאי: "אֲרֻבּוֹת בַּשָּׁמַיִם".  כמו כן, צריך להבין מה פשר הויכוח שחייב תגובה כל כך קשה מצד הנביא.

התרגום ובעקבותיו המצודות מפרשים ארובה כחלון.

הרד"ק מסביר "להמטיר" כנראה שהם מפרשים כמו שכתוב בענין המבול:

"בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ" (בראשית ז' יא).

כך מופיע גם בהפטרה שנקרא בשבת הגדול:

"הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי" (מלאכי ג' י).

על פירוש זה קשה כיצד המטר, גם אם ירד בנדיבות רבה, יפתור מיידית את בעיית הרעב? עוד קשה, אצלנו לא כתוב שהארובות יפתחו אלא שהקב"ה יעשה ארובות בשמים.

את השאלה מה פשר הויכוח מסביר השל"ה בשם רבי אברהם הלוי, כי השליש טען שלא יתכן שעם ישראל יקבל נס גדול שכזה כי הם לא במדרגה שכזו. אלישע כעס כיוון שאסור לקטרג על עם ישראל. אומנם עקרון רוחני זה מופיע כמה פעמים בדברי חז"ל, כמו בביקורת על הושע שטען: "בניך חטאו" (פסחים פז ע"א), או בביקורת המדרשית על הנביא ישעיהו שטען: "ובתוך עם טמא שפתיים אנכי יושב" (ו' ה). אבל אם כך, לכאורה תגובתו של הנביא חריפה מדי.

ברשות הקוראים נציע פירוש אחר. ארבה בעברית פירושו גם ספינה. לפי זה השליש טוען שהדרך היחידה להביא אספקה מהירה של אוכל לשומרון הנצורה היא רק באספקה אווירית. רק אם הקב"ה יברא –יעשה "אֲרֻבּוֹת בַּשָּׁמַיִם", רק אם ספינות ברזל יוכלו לשוט באוויר, אפשר יהיה להביא כל כך הרבה אוכל לשומרון עד למחר. (זהו אולי המקור לדוגמה של הרמב"ם לדבר שלא יתכן). לפי זה השליש איננו מוכן לקבל את האפשרות שהקב"ה יכול לעשות נס שכזה שהוא (לפי הידיעות אז) כנגד חוקי הטבע. על חוסר אמונה זה הנביא מגיב בחריפות. אם אינך מאמין אתה תזכה לראות את הנס אבל לא תזכה ליהנות מתוצאותיו.

כבר לפני למעלה מאלפיים ושבע מאות שנה התברר שיד ד' לא תקצר. במאה השנים האחרונות התברר לאנושות, ששכלנו הוא זה שהיה קצר ואכן יש דרך, גם לפי חוקי הטבע שספינות ברזל יטוסו באוויר.

הבה נתפלל שגם אנו נזכה בחודש הגאולה לראות בנפלאותיו של הקב"ה.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר