שנת תשע"א | שבת מצורע

חמדת משפט: תחרות הוגנת ב'

המקרה

חיים הוא בעל חנות למכירת מחשבים ומתן שירותי מחשב בשכונה עירונית קטנה. לאחר שנים ארוכות של בלעדיות בתחום פתח משה, אחד מחברי הקהילה, חנות המספקת שירותים דומים באותו רחוב בו מפעיל חיים במשך שנים את חנותו. זאת ועוד, על מנת "לחדור לשוק" מפרסם משה את דבר חנותו בפרסומים עירוניים, ומקיים מבצעי הוזלות גדולים מאוד.

חיים נפגע מאוד מעצם פתיחת החנות. לטענתו, המחרים של משה הם מחירי הפסד של ממש. הוא אינו יכול להתחרות במחירים של משה, וקהל הלקוחות שלו הולך ומצטמצם מיום ליום. חיים תבע את משה לדין ודרש את סגירת החנות. ראשית, משה פתח חנות שמיועדת ממש לקהל הלקוחות שלו - תושבי השכונה, על כן הוא "גונב את הלקוחות". שנית, לטענת חיים, משה מנהל מדיניות מחירים שכלל לא ניתן לעמוד בה והיא נועדה לגרום לסגירת העסק של חיים.

משה טוען שזו זכותו לפתוח חנות בכל מקום שירצה, ושזכותו גם להיטיב עם הלקוחות ולתת להם את המוצרים והשירותים במחירים נמוכים.

הדיון

בגליון הקודם הכריע בית הדין, שאין להגביל אדם לפתוח חנות מתחרה בסמוך לחנותו של חבירו. בגיליון זה נעסוק בשאלה האם מדיניות של הורדת מחירים משמעותית ככלי תחרותי בשוק מותרת על פי ההלכה.

במשנה¹ נחלקו תנאים לגבי שימוש באמצעים שונים במסחר תחרותי:

"רבי יהודה אומר, לא יחלק החנווני קליות ואגוזים לתינוקות, מפני שהוא מרגילן לבא אצלו, וחכמים מתירין. ולא יפחית את השער, וחכמים אומרים זכור לטוב".

דהיינו, דעת חכמים היא שמותר לתת מתנות לילדים וכן להפחית מחירים על מנת לזכות בלקוחות. הגמרא מסבירה, שלדעת חכמים, יכול לומר בעל המכולת לחבירו: "אנא מפליגנא אמגוזי, ואת פליג שסקי" [אני אחלק אגוזים ואתה שזיפים]. וביחס להיתר להוריד מחירים הטעם הוא "משום דקא מרוח לתרעא" [מוזיל את השער], - דהיינו יש לאפשר הוזלת מחירים משום שזהו האינטרס של הלקוחות.

בשו"ע¹ פסק: "יכול למכור בזול יותר מהשער ואין בני השוק יכולים לעכב עליו". גם רמ"א² פסק: "שני בני אדם הדרים ביחד, והאחד רוצה להוזיל בהלוואת ריבית לעכו"ם אין חבירו יכול למחות בו". עולה מהאמור, שאין מניעה למכור במחיר נמוך ממחיר השוק.

ממקורות אחרים עולה שלהיתר זה מגבלה. הרמ"א עצמו דן בעניין תחרות מסחרית קשה ביחס למכירת ספרי הרמב"ם. המהר"ם פדואה הדפיס ומכר את ה"יד החזקה". סוחר שהתחרה בו, הודיע שככל שיוזיל מהר"ם פדואה את סחורתו, יוזיל הוא יותר ממנו. הרמ"א⁴ אסר תחרות זו, משום ש"פסקת חיותי" [מפסיק פרנסתו]. הוא מסתמך על שיטתו של רב הונא⁵ שבן מבוי אינו יכול לפתוח חנות נוספת במבוי כאשר יש בו כבר חנות פתוחה. ואף שלהלכה לא פוסקים כרב הונא, מצאנו ב"מרדכי" שהביא דברי ה"אביאסף" שכאשר אדם רוצה לפתוח חנות בסמוך לשער המבוי שבתוכו כבר חנות דומה, יש לאסור עליו את פתיחת החנות. רמ"א הסביר, שיש מקרים שבהם הכול מודים, שאסור לפתוח  משום "פסיק חיותא", והוא כאשר יש היזק הוא חד משמעי ומונע תחרות בין שתי החנויות.

בפוסקים האחרונים, מצאנו שיטות שונות לגבי דרכי התחרות המותרות. יש הנראה מדבריהם שהם מתירים כל הורדת מחירים⁶, ויש שמגבילים מאוד את היכולת להפחית ממחיר השוק⁷. בעל "ערוך השולחן" ציין את הבעייתיות שבתחרות מחירים פרועה: "...אבל לזלזל במכירת סחורה איסור גמור הוא, ומתוך כך מקולקל דרך המסחר ומאבדין מעות אחרים".

להלכה למעשה⁸, נראה שתחרות שיוצרת מצב בו המתחרים כלל אינם יכולים לעמוד בתחרות, ומתוך כך הם יאלצו לסגור את חנויותיהם, היא אסורה, יש בה משום "פסיקת חיותם" של העסקים הקיימים. במיוחד נכון הדבר, כאשר השחקן החדש בשוק, מנהל מדיניות מחירים שבה גם הוא לא יכול ואינו מתכוון לנהל זמן ארוך, אך יש בה כדי לגרום להפלת המתחרים הקיימים.  נמצא, שתחרות המחירים מזיקה ללקוחות בטווח הארוך, שכן היא פוגעת בתחרות.

פסק הדין

בנדון דידן, בית הדין סבור, שהורדות המחירים והמבצעים שביצע משה הם בגבול הסביר. המבצעים התקיימו ביחס למספר מוצרים מוגבל, וכמו כן, המחירים לא היו נמוכים באופן בלתי סביר. מדיניות מחירים זו, אינה אמורה למנוע מחיים להמשיך ולהפעיל את חנותו, גם אם יידרש להפחית מעט את המחירים או לתת שירות טוב יותר, שיגרום ללקוחות להעדיף את הרכישה אצלו על פני רכישה אצל המתחרה.

ערך: הרב סיני לוי

_______________________________________________________

1 בבא מציעא ס ע"א

2 חושן משפט סי' רכח, יח

3 שם סי'  קנו, ה

4 שו"ת הרמ"א סי' י

5  בבא בתרא כא ע"ב

6 שו"ת "דברי חיים" ח"א סי' יח

7 "חתם סופר" חו"מ סי' קעה

8 ע"פ שו"ת פנים מאירות ח"א סי' עח. ולהרחבה במקרה דומה ראו מראה הבזק חלק ה', תשובה קכ.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר