שנת תשע"א | שבת חקת

פרשת השבוע: יעקב ועשו אחים?

יחסי יעקב ועשיו היוו מאז ומעולם סמל למתח בין אחים. בהמשך, הפכה איבתם של האדומים לעם ישראל, לדוגמא ומשל לאיבת עולם. גאולתם של ישראל הותנתה כביכול בשפיטת האדומים בחומרה. גם בזמירות השבת נמצא הד לדברי התורה והנביאים: "דרוך פורה בתוך בצרה... נתוץ צרי באף ובעברה" ('דרור יקרא' - דונש בן לברט).

בשבת הקרובה נקרא אודות המפגש הראשון בין עם ישראל שיצא ממצרים ובין בני בניו של עשיו, יושבי ארץ אדום-הר שעיר.

משה רבנו פונה אל מלך אדום תוך הזכרת הקשרים המשפחתיים בין האחים התאומים:

"וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ: ... נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ".  (במדבר כ' יד-יז)

תשובתו של מלך אדום הייתה נחרצת:

"וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם לֹא תַעֲבֹר בִּי פֶּן בַּחֶרֶב אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ: ... וַיֵּצֵא אֱדוֹם לִקְרָאתוֹ בְּעַם כָּבֵד וּבְיָד חֲזָקָה: וַיְמָאֵן אֱדוֹם נְתֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֵּט יִשְׂרָאֵל מֵעָלָיו"   (במדבר כ' יח-כא). 

לכאורה, על פי פסוקים אלה, עם ישראל לא נלחם באדומים בגלל כוחם הרב.

עיון בפסוקים המקבילים בספר דברים, נותן תמונה קצת אחרת. הקב"ה הוא שאסר על עם ישראל לפגע באדומים וז"ל הכתוב:

"וְאֶת הָעָם צַו לֵאמֹר אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְיִירְאוּ מִכֶּם וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד: אַל תִּתְגָּרוּ בָם כִּי לֹא אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם עַד מִדְרַךְ כַּף רָגֶל כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר"  (דברים ב' ד-ה).

נחלקו רז"ל בשאלה האם ציווי זה היה לשעתו בלבד? האם הוא גם לדורות? אם כך, כיצד יתכן שלעתיד לבא ילחם המלך המשיח באדומים ויכניעם, כמופיע בברכות בלעם:

"אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל וּמָחַץ... וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל"   (במדבר כ"ד יז-יח)

נדגים את המחלוקת העקרונית באמצעות בדיקת היחס של חז"ל למלחמתו של דוד המלך באדומים, על ידי יואב שר צבאו. התלמוד הירושלמי מבקר אותו בחריפות: "א"ר יודן בי ר' שלום כתיב (מלכים א יא טז) "כי ששת חדשים ישב שם יואב וכל ישראל" אמר לו הקדוש ברוך הוא אני אמרתי לך "אל תתגרו בם" וביקשת להתגרות בם חייך שאינן נימנין לך"    (תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת ראש השנה פרק א ה"א).

לדעה זו, ששת חודשי המלחמה באדום לא נימנו למלכות דוד, או במילים חריפות יותר, דוד איננו נחשב כמלך בזמן שעבר על ציווי התורה ונלחם באדומים.

לעומת זה, התלמוד הבבלי מבקר את יואב שר צבאו, על כך שהרג רק את הזכרים באדום ולא קיים בהם מצוות מחיית עמלק. וז"ל: "רב דימי מנהרדעא אמר: מותבינן דדייק ולא גריס, שבשתא כיון דעל – על (יש להקפיד בבחירת מלמדי התינוקות, כיוון ששיבוש שנרכש בילדות קשה לעוקרו); דכתיב: "כי ששת חדשים ישב  שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום", כי אתא לקמיה דדוד, אמר ליה:מאי טעמא עבדת הכי?" (כשחזר יואב מן המלחמה קראו דוד לבירור מדוע הרג רק את הזכרים. עי"ש בהמשך הסוגיא ובפירושי הראשונים, בבא בתרא דף כא ע"א/ע"ב).

לפי סוגיא זו בוודאי שאין כל בעיה במלחמה באדומים.

גם מוני המצוות נחלקו בשאלה אם למנות את איסור זה כאחד משס"ה לאוין (עיינו בהשגות הרמב"ן לספר המצוות לרמב"ם שכחת הלאוין).

כל השיטות מסכימות כי לעתיד לבא בטל האיסור, אם בגלל שסנחריב בלבל את האומות, אם בגלל שהם הפרו את הברית ואם בגלל שגם אם הציווי היה לדורות, הוא ניתן מראש עד לימות המשיח.

הבה נתפלל כי "שפיטת הר עשיו" לעתיד לבא, תתקיים על ידי זה שהם יעלו להר ציון

כדי לבקש משפט ויתקיימו בנו דברי הנביא  (ישעיהו ב' ב-ד):

וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְקֹוָק בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם:

וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יְקֹוָק אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו

כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְקֹוָק מִירוּשָׁלִָם:וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים

וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה:

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר