English | Francais

דף הבית > עלון שבועי - חמדת ימים > ארכיון

שנת תשס"ו | שבת פרשת האזינו

האזינו | | 1/21/2005

ישראל = שיר אל

בסוף פרשת וילך אנו מוצאים כמה פעמים את הביטוי "הַשִּׁירָה הַזֹּאת". "וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים לא , יט ). "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה בְּאָזְנֵי כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת עַד תֻּמָּם" (שם, שם ל). מיד אחרי שירת האזינו אנו מוצאים שוב את אותו הביטוי:

משפט והלכה - משפטי שאול / הלכה פסוקה

בשבוע שעבר התחלנו לבחון את פעילותה של חברה לאור דיני השליחות. השבוע נעלה את הקשיים בכיוון זה. לכאורה, ניתן להציג את עובדי החברה, כשליחים של בעלי החברה, וכל מעשה שנעשה על ידי עובד החברה, אנו מיחסים לבעל הבית האמיתי – בעלי המניות. האם מודל זה של דיני השליחות יש בכוחו להסביר את כל הפעילות העיסקית? נראה שלא, שכן ישנם מעשים בהם ההלכה אינה נותנת תוקף לשליחות. נדון בשתי הלכות המגבילות דיני השליחות:

עשות ספרים הרבה

חיבורו הגדול של הרמב"ם הוא "משנה תורה" ובו הוא סיכם וסידר את כל ההלכות העולות מתורה שבעל פה בלשון ברורה ובסדרנות דייקנית ושיטתית הוא מיין את ההלכות לי"ד חלקים שנבנו על פי העקרון של "מן הכלל אל הפרט". חיבור זה תפס מיד את המקום הראוי בעולם התורני ועורר הערצה מחד והתנגדות חריפה מאידך.

שו"ת במראה הבזק

שאלה: בבית הכנסת בנו סוכה אחת ולא היתה אחרת בכל האזור. היא לא הייתה בנויה כדין כי הבד של הדפנות לא היה מגיע עד ג' טפחים סמוך לקרקע, ע"מ שיחשב כלבוד. לפי הדין בהל' שבת אמירה לנכרי מותרת רק באיסור שבות במקום מצוה, אבל כאן בפשטות תיקון הסוכה ע"י הוספת בד וכד' הוא איסור בונה מדאורייתא- האם כשאין סוכה אחרת יש אפשרות להקל ולהגיד לגוי להוסיף בד ע"מ להכשיר הסוכה או כל תיקון אחר, או כיון שזה איסור דאורייתא אין לעשות זאת.

site by entry.

ארץ חמדה - מכון גבוה ללימודי היהדות, ירושלים ע"ר © כל הזכויות שמורות | מדיניות פרטיות. | תנאי שימוש באתר.