שנת תשע"ב | שבת פרשת כי תצא

פרשת השבוע: נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ

השבוע 'נשלם את החוב' לקוראינו היקרים ונסיים את הדיון בנושא הנביא (המשך לפרשת ראה).

בפרשת שופטים, אותה קראנו בשבוע שעבר, מדברת התורה שוב על הנביא.
וז"ל הכתוב:

"נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ: וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶל דְּבָרַי אֲשֶׁר יְדַבֵּר בִּשְׁמִי אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ: אַךְ הַנָּבִיא אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי אֵת אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִיו לְדַבֵּר וַאֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וּמֵת הַנָּבִיא הַהוּא: וְכִי תֹאמַר בִּלְבָבֶךָ אֵיכָה נֵדַע אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ יְקֹוָק: אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם יְקֹוָק וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבֹא הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ יְקֹוָק בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ" (דברים י"ח יח-כב).

גם השבוע נשתמש באותם כלים לשוניים בהם השתמשנו בבירור סוגיית הנביא וחולם החלומות.

סגנונה של פרשיה זו הוא סגנון מוחלט ולא מותנה. במקום:

"כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם" (שם י"ג ב)

שמשמעותו אולי כן ואולי לא, הכתוב קובע חד משמעית:

"נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ".

יש כאן הבטחה אלוקית להמשך תופעת הנבואה בעם ישראל, כהמשך ישיר למעמד הר סיני (עיינו בפסוקים הקודמים, שם).

כשם שברור כי חולם החלומות הוא ה"חברותא" של הנביא הקודם, כך ברור כי חברו של הנביא בפרשתנו הוא משה רבנו אדון הנביאים, נאמן ביתו של הקב"ה = "כָּמוֹךָ". אין לך מחמאה גדולה מזו.

הנביא מפרשת ראה משתמש באותות ובמופתים כדי להוכיח את נבואתו:

"וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת".

הרמב"ם כבר קבע: "משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה, שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בלט וכשוף"
                                                              (הלכות יסודי התורה פ"ח ה"א).

לעומתו, הנביא מפרשתנו, כמורו ורבו כך הוא, מובנית בו היכולת להעביר את הדיבור האלוקי אל העם, מעין המשך למעמד הר סיני. לכן המילה המנחה של פרשתנו היא דיבור-דבר, הלא דבר הוא!

וכך מסכם הרמב"ם גם בעניינו של משה רבנו: "ומנין שמעמד הר סיני לבדו היא הראיה לנבואתו שהיא אמת, שאין בו דופי? שנאמר: הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם, מכלל שקודם דבר זה לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה" (שם).

הבה נתפלל כי נזכה לחזרת הנבואה ולנביאים כמו משה רבנו ע"ה

שהביאו לנו ולעולם כולו את דבר ד'.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר