שנת תשע"ד | שבת פרשת מסעי

פרשת השבוע: שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי ומה התיקון?

בשבת הקרובה יקראו בבתי הכנסת את נבואתו הראשונה של ירמיהו. בנבואה - תוכחה זו, המופיעה מיד אחרי נבואת ההקדשה,  מוכיח ירמיהו את העם ומנהיגיו בשני מישורים:

 "כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא  יָכִלוּ הַמָּיִם" (ירמיהו ב' יג).

ננסה להסביר לאיזה שני תחומים רומז ירמיהו בביקורתו הקשה.

 שני החטאים, העזיבה והבגידה, המכונים בהפטרה "זנות" במובן היותר קשה של הביטוי - בניאוף של אשת איש, עד כדי העלאת השאלה בדבר אפשרות החזרה והתיקון. ירמיהו מפרש את שיחתו בפסוק הבא:

"לֵאמֹר הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהָלְכָה מֵאִתּוֹ וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר הֲיָשׁוּב אֵלֶיהָ עוֹד הֲלוֹא חָנוֹף תֶּחֱנַף הָאָרֶץ הַהִיא וְאַתְּ זָנִית רֵעִים רַבִּים וְשׁוֹב אֵלַי נְאֻם יְקֹוָק" (שם, ג' א).

חטא חמור זה, המחניף את הארץ, יכול לגרום למצב של מעוות לא יוכל לתקון, ח"ו. לניאוף יש שתי משמעויות:  העזיבה של האיש שאתו נכרתה ברית לחיים והבגידה עם איש זר. ננסה לזהות מה בהתנהגות העם מוגדר כעזיבה ומה מוגדר כבגידה.

עיון בתוכנה של הנבואה מגלה כי עזיבת ד' באה לידי ביטוי דווקא בשחיתות החברתית. וז"ל הנביא: 

"גַּם בִּכְנָפַיִךְ נִמְצְאוּ דַּם נַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים נְקִיִּים לֹא בַמַּחְתֶּרֶת מְצָאתִים כִּי עַל כָּל אֵלֶּה" (שם, ב' לד). 

פשט הדברים הוא, תוכחה על דם נקיים וכנראה רומז להתעמרות של החזקים בשכבות החלשות. לכך מתווספת פגיעה בנביאים: "אָכְלָה חַרְבְּכֶם נְבִיאֵיכֶם" שכנראה ניסו, כדרכם בכל הדורות, להגן על החלשים (שם, שם ל, אומנם בדרש, כגון בשבת לב ע"ב, מצינו שמדובר בתוכחה על מצוות ציצית ומזוזה, אך אין בכוחו של הדרש לדחות את הפשט ולהחליפו).

הבגידה באה לידי ביטוי בשתי תופעות מקבילות.

הראשונה, עבודת אלילים במובן הכי פשוט שלה: 

"אֹמְרִים לָעֵץ אָבִי אַתָּה וְלָאֶבֶן אַתְּ יְלִדְתָּנוּ ...כִּי מִסְפַּר עָרֶיךָ הָיוּ אֱלֹהֶיךָ יְהוּדָה". 

השניה , שיש בה משום חידוש גדול, הוא בהחלת המושג בגידה וזנות גם על ההישענות על עמים זרים וצבאות זרים. וז"ל הנביא: 

"וְעַתָּה מַה לָּךְ לְדֶרֶךְ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מֵי שִׁחוֹר וּמַה לָּךְ לְדֶרֶךְ אַשּׁוּר לִשְׁתּוֹת מֵי נָהָר:... גַּם מִמִּצְרַיִם תֵּבוֹשִׁי כַּאֲשֶׁר בֹּשְׁתְּ מֵאַשּׁוּר: גַּם מֵאֵת זֶה תֵּצְאִי וְיָדַיִךְ עַל רֹאשֵׁךְ כִּי מָאַס יְקֹוָק בְּמִבְטַחַיִךְ וְלֹא תַצְלִיחִי לָהֶם" (שם יח, לו-לז).

בדיקה לאורך כל ספר ירמיהו, תגלה כי פעמים רבות מכנה הנביא את ההישענות על מעצמות זרות – "זנות". הישענות זו הייתה כרוכה גם בהשתעבדות רוחנית ובהערצת הכח שגילמו האימפריות, זאת תחת האמונה כי הביטחון בקב"ה וההליכה בדבריו, הם אלה שמבטיחים את העתיד. הבנת דברי הנביא בדרך זו, גם לאחר ימי עזרא ו"הריגת" יצר הרע של עבודה זרה, הופכת את הנבואה לעכשווית ורלוונטית גם בימנו אלה.

בשבועות האחרונים נמצאת מדינת ישראל תחת מתקפת טרור עזה. צריך לזכור כי בחסדי שמים הצליחה מדינת ישראל לפתח טכנולוגיה מצילת חיים, ממש בגדר נס גלוי.

האחדות שהחלה עם חטיפתם של הנערים, חייבת להוביל את מנהיגיו הרוחניים של הציבור, לתיקונים רוחניים של כלל הציבור ברוח תוכחת הנביא, תיקון חברתי ב"בין אדם לחברו" ועזרה משמעותית יותר דווקא לחלשים.

משפחת "ארץ חמדה" שולחת תנחומים מקרב לב למשפחות הנופלים על קידוש השם והגנת העם והארץ ושולחת ברכת רפואה שלימה לכל הפצועים. יהי רצון שיתקיימו בנו במלואם דברי הכתוב:

"בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם יְקֹוָק נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס: הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם" (תהלים  קמ"ז ב-ג)

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר