English | Francais

Search


שנת תשע"ד | שבת פרשת מסעי

חמדת דף היומי: האם ניתן לקרוא מגילה מתוך תנ"ך מודפס או מגוויל?

הרב עקיבא כהנא

הגמרא במגילה (דף יט ע"א) מביאה את המימרא של שמואל ור' יוחנן שאדם שקורא במגילה שכתובה בין הכתובים, כלומר, מגילה שאינה כתובה לבדה על הקלף, אלא שאתה יש עוד מגילות נוספות שכתובות יחד אתה. יחד עם זאת כותבת הגמרא בשם רבא, שאם דפי המגילה עצמה רחבים, או צרים משאר המגילות, כך שיש היכר שזו מגילה מיוחדת, ניתן לקרוא ממגילה כזו.

בהמשך (יט ע"ב) הגמרא כותבת כי כל האיסור הוא רק בקריאה בציבור אבל בקריאה פרטית אין איסור לקרוא ממגילה שכתובה בין מגילות אחרות.

א.      מהו ההבדל בין ציבור ליחיד?

רש"י (ד"ה לא יצא) מפרש שהטעם הוא משום שצריך "אגרת לעצמה, דמיפרסם ניסא טפי. דכי קוראה בין הכתובים נראה כקורא במקרא". הר"ן (שם בחידושיו) כתב שהסיבה שביחיד קוראים במגילה כזו ובציבור לא, היא משום שאין זה כבוד ציבור לקרוא באופן כזה, אבל בדיעבד הקריאה מועילה, מכיוון שהטעם הוא משום כבוד ציבור.

טורי אבן (יט ע"ב ד"ה ומחו) מקשה על פירוש רש"י ג' קושיות: א. איך יתכן שציבור חמור מיחיד? ב. למה לא נוכל להחשיב את הציבור ככמה יחידים ולהכשיר את הקריאה במגילה הזו? ג. אם החסרון הוא פרסומי ניסא, אז איך אם הוספנו עוד חסרון ב'פרסומי ניסא', וקראנו רק ביחיד הכשרנו את הקריאה? לכן הוא מסיק שמדובר בקריאת מגילה שלא בזמנה, ובה לפי דברי הגמרא במגילה (ה ע"א) ניתן לקרוא רק במניין, ובה אם קרא במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא כלל כיון שאין המגילה מתאימה לקריאה בציבור. אך אם יקרא את המגילה בזמנה, יצא ידי חובה.

אמנם כתר המלך (על רמב"ם הלכות מגילה ב, ח וכן השפת אמת (מגילה יח ע"ב)) מבאר שטעם רש"י הוא כפי שנאמר בירושלמי (ב, ד) ש"אם היתה כתובה חומשין, אין קוראין בה ברבים. אמר ר' תנחומא: מפני ההדיוטות" . ומבאר אורחות חיים (מגילה ופורים) שעמי הארץ יחשבו שהחזן קורא הפטרה, ולא יהיה פרסום הנס באותה הקריאה. ולפי זה מבואר שאין חשש שאדם יחיד שקורא במגילה כזו, אנשים יטעו בו שקורא הפטרה, כי אדם יחיד אינו קורא הפטרה. לכן חשש זה קיים רק בציבור ולא ביחיד.

טור מביא בשם בעל העיטור (מגילה קי) שמה שכתוב בגמרא שבציבור אין קוראים במגילה כזו, הכוונה למקום הציבור כלומר בבית הכנסת, אבל ציבור שהתכנסו בבית פרטי יכולים לקרוא ממגילה שכתובה בין הכתובים. פרי חדש (ח) מקשה שבציבור שנמצאים בבית פרטי גם יש צורך ב'פרסומי ניסא', ואם כן תמוה מדוע ניתן לקרוא באופן כזה ממגילה הכתובה בין הכתובים? אמנם גם בשיטתו ניתן לבאר באופן דומה, שהחשש הוא מפני הדיוטות, ולכן הוא קיים רק בבית הכנסת, ולא במקומות פרטיים, שהתכנסו לשם קריאת המגילה באופן מיוחד, שם אין לחשוש שיחשבו חלק מהציבור שקוראים כעת הפטרה ולא מגילה.

ב.       האם ניתן לקרוא מגילה מתנ"ך?

רש"י ועוד ראשונים רבים כותבים שאף שיוצאים ידי חובה במגילה שכתובה יחד עם מגילות נוספות, וודאי שהן כתובות על קלף ובדיו, ותפורות בגידין כהלכתן, כי אחרת לא יצא בסתם ספר שקורא בו. וכותב מרדכי (מגילה תת) בשם צפנת פענח (אחד הראשונים) שבספרי התנ"ך שלנו, לא יוצא ידי חובה אם קורא בהם מגילה.

אמנם הרוקח (הלכות פורים סימן רלו) כותב שאם אין באותו מקום מגילה כשירה "יקרא בחומש", ומדמה למה שכתוב בגמרא בסוכה (לא ע"ב) על בני הכרכין שם שהיו "מורישין לולביהן לבני בניהם, אף על פי שיבש פסול" ומזה נראה שאם אין ברירה מקיימים את המצווה בצורה של זכר למצווה. אורחות חיים (הלכות מגלה ופורים וכן במחזור ויטרי (רמז)  ובכל בו (מה)) כותב שלמרות שאין לקרוא ממגילה הכתובה בין הכתובים. "אם הוא בכפר או הולך בשיירא, יכול לקרות בין בספר בין במגלה ויוצא ידי חובתו". מדברי האורחות חיים נראה שניתן לצאת במגילה גם כזאת שאינה עשויה כדיני מגילה בשעת הדחק, לפי דבריו פשוט שיברכו גם על הקריאה. ולא כרוקח שאומר שעושים על זה רק כזכר למצוות קריאת המגילה, ולדבריו יש להסתפק האם יברכו.

טור (תרצא) מביא את דעת הראשונים, וכותב שאם אין מגילה קוראים מחומש. וכן פסק שו"ע (שם סעיף י ובבית יוסף) והוסיף שאין מברכים על המגילה. אמנם הב"ח (סעיף ד) כותב שמברכים גם על מגילה כזו, וכדברי הראשונים שהובאו לעיל. אלא שכותב שכל זה בספר שלא מודפס משני הצדדים, אבל ספר שכתוב בו משני צדדי הגליון לא יוצאים בו ידי חובת מגילה, גם בשעת הדחק, וכן ספר שאינו כתוב בכתב יד, אלא מודפס אינו יוצא בו כלל גם בשעת הדחק. אמנם הפרי מגדים (שם אשל אברהם סק"י) כותב שבכל מקרה יש לקרוא את המגילה מהספר שקיים, על מנת שלא תשתכח תורת מגילה, וכפי שהובא לעיל כשאין לולב, שנוטלים לולב יבש למרות שהוא פסול. 

סיכום: הגמרא כותבת שאין לקרוא במגילה שכתובה יחד עם כתובים אחרים, אבל יחיד יכול לקרוא במגילה כזו.

הר"ן ביאר שהסיבה שלא קוראים בציבור היא משום כבוד הציבור. רש"י מבאר שזה משום שצריך בציבור פרסומי ניסא. הטורי אבן ביאר שרש"י מדבר באופן שחייבים ציבור לקריאה, אחרת לא מובן מדוע פסול בציבור יותר מיחיד. ואילו כתר המלך מבאר על פי הירושלמי שאכן יש חשש גדול יותר בציבור שיבינו לא נכון את קריאת המגילה. כך גם נראה מהעיטור שאומר שהחשש קיים רק כשקוראים בבית הכנסת ולא בבית פרטי.

מרדכי כותב שלא ניתן לקרוא במגילה שאינה עשויה מקלף, אמנם, האורחות חיים ועוד כותבים שבשעת הדחק ניתן לקרוא, ואולי אף לברך. אמנם כתב הב"ח שבימינו אין לקרוא בספר שמודפס, ובייחוד לא אם מודפס משני צדדיו. אמנם הפרי מגדים כותב שבכל מקרה גם באופן זה אם זו המגילה היחידה שיש לאדם הוא יכול לקרוא בלי ברכה.

לראש העמוד
הדפסת עמוד
שליחת קישור לחבר


Dedication

לע"נ הנערים

יעקב נפתלי פרנקל,

גיל-עד מיכאל שאער

ואייל יפרח הי"ד


לע"נ

 מרת סוזי (שרה)

ונגרובסקי ע''ה

נלב"ע י' בתמוז תשע"ד

 

לע"נ

הרב אשר וסרטיל ז"ל

נלב"ע ט' בכסלו תשס"ט

 

לע"נ

רבי יעקב

בן אברהם ועיישה

וחנה בת יעיש ושמחה

סבג ז"ל

 

לע"נ

ר' מאיר בן יחזקאל שרגא

ברכפלד ז"ל

 

לע"נ

הרב יוסף מרדכי שמחה שטרן ז"ל

נלב"ע כ"א אדר א' תשע"ד

 

לע"נ

מר שמואל שמש ז"ל

חבר הנהלת ארץ חמדה

נלב"ע י"ח בסיון תשע"ד

 

site by entry.
ארץ חמדה - מכון גבוה ללימודי היהדות, ירושלים ע"ר © כל הזכויות שמורות | מדיניות פרטיות. | תנאי שימוש באתר.