English | Francais

Search


שנת תשע"ה | שבת פרשת חיי שרה

חמדת החינוך: בסך הכול מורה

הרב יוני לביא, מנהל מוקד "חברים מקשיבים" לנוער

"לא חבל?!", הוא אמר והניד את ראשו בצער, "בחור מוכשר כמוך הרי היה יכול להגיע רחוק. לשחק אותה בגדול, לעשות כסף. מכל המקצועות בעולם זה מה שבחרת להיות?! מ-ו-ר-ה?! סליחה שאני אומר אבל לא בזבוז לשרוף את הזמן ואת הכוחות שלך על בעיות משמעת של מתבגרים מעצבנים, כשיכולת להיות עו"ד מצליח או להביא איזה אקזיט פראי בהיי-טק?".

ואתה שמעת את הדברים האלו יותר מפעם אחת ובכל זאת בחרת אחרת. הסתכלת למציאות בעיניים, הקשבת ללב שלך וחיפשת את המקום בו תוכל לממש את השליחות שלך עד הסוף. אתה לא רוצה להתעסק עם מחשבים וגם לא בא לך להסתובב בבתי משפט. במקום זה אתה מעדיף לגעת בנשמות. ללטש יהלומים ולעבוד במקצוע עם השכר הגבוה ביותר במשק. לא, לא שכר של כסף. תגמול מסוג כזה שאי אפשר למדוד אותו בכלל בשקלים. הוא שייך לסדר גודל אחר לגמרי של מי שמנת חלקו אינה עיסוק בניירות או במספרים, אלא בחיים עצמם. לא לחפור בעבר או לטחון את ההווה, אלא לעצב בסבלנות ובמסירות את העתיד. אתה בחרת להיות 'גנן'. לטפח פרחים יפהפיים הנמצאים בשלב קריטי בגידול שלהם ולעזור להם לפתח ולעצב את אישיותם ואת עולמם. הם קולטים וסופגים כל דבר שהם נפגשים איתו וגם מחפשים מודלים חיים להזדהות איתם. במקום הזה בדיוק אתה רוצה להיות, וזו התכלית שלמענה אתה פוקח את עיניך כל בוקר.

 

אבנים שחקו מים

בתחילת הדרך, חייבים להודות, חשת לא פעם תסכול עמוק. כמה השקעת בלהכין שיעורים, לייצר מערכים ולתכנן מתודות. והם, נדמה היה שפשוט מצפצפים עליך. לא מקשיבים, לא קולטים ולא מעריכים. התעסקו כל הזמן בדברים אחרים והתייחסו באדישות להשקעה הגדולה שלך. אוי, כמה שזה היה מתסכל.  אך עם הזמן למדת להביט עמוק יותר. הבנת שאסור למהר לשפוט לפי מה שנראה מבחוץ. לפעמים זה הרי חלק מן המשחק שלהם. להפגין כאילו הדברים אינם נוגעים להם. אבל אם אתה מחנך אמיתי הרי שאתה חייב להיות אדם מאמין. וכיוון שכך אתה יודע שאינך עוסק בבלוקים של אבן או בבולי עץ. אתה עומד מול נפשות חיות, ואצלן כל אמירה, כל מגע וכל חיוך, הם כמו טיפות החוקקות ומותירות רושם אפילו באבן הקשה ביותר, כל שכן בלבבות בשר ודם.

הזמן והניסיון גם גילו לך כמה תובנות יקרות. למדת, למשל, שהשיעור אינו מתחיל מהרגע בו אתה מסיים את הקראת השמות ומתחיל להעביר את החומר ואפילו לא מהרגע בו אתה נכנס לכיתה. הוא מתחיל מהשניה בה נכנס מבעד לשער בית-ספר ומברך את התלמידים ב'בוקר טוב' חייכני, ואולי בעצם מן הרגע בו אתה פוקח את העיניים עם שחר ומחליט איזה מצב-רוח אתה עוטה על עצמך היום.

למדת גם שהצלחה של שיעור אינה נמדדת רק בכמות ה'חומר' שהועבר בו. כמה מן השיעורים הטובים ביותר שלך, היו כרוכים בהפרעות, בלאגן והתמודדות עקשנית עם מכשולים. אך מבחינה חינוכית הם היו מעולים ומה שנצרב בליבם של התלמידים שהיו שם ילווה אותם עוד הרבה הזמן. למדת ששיעור טוב, יותר משהוא מועבר במילים, הוא זורם דרך החיים, ובאמצעות האופן בו אתה מתנהג, מגיב וחי. אתה מזכיר לעצמך כל הזמן שידע ואינפורמציה הם חשובים, אבל בשום אופן הם אינם העיקר. יותר משהעולם שלנו צריך עוד ויקיפדים מהלכים, הוא זקוק לבני אדם עם אופי, אישיות ומידות טובות. מעל שולחן העבודה שלך תלית משפט שנתקלת בו פעם ומאז אינו מרפה ממך: "אישיותו של המורה היא הטקסט שהתלמידים לומדים, ואת הטקסט הזה הם לא ישכחו לעולם...".

 

פרחי הגן

זה לא היה לך קל אבל למדת עם הזמן גם להיות נוקשה ואסרטיבי כשצריך. בניגוד לחשש המנקר בלב שלשמוע ממך 'לא' יגרום להם לאהוב אותך פחות ואולי אף להתרחק ממך, גילית שהם זקוקים לגבולות האלו כמו אוויר לנשימה. זה נותן להם ביטחון, מסמן להם כיוון, ומגן עליהם מפני הסתבכויות.

גילית שיש כל מיני סוגים של תלמידים. יש כמובן את אלו שאי אפשר לפספס. המבריקים שיודעים את המסקנה של השיעור כבר למראה הכותרת על הלוח, ולעומתם המופרעים שכאילו מנסים לגרום לך להתחרט על היום בו בחרת להיות מורה. לאלו כמו לאלו השתדלת תמיד לתת בדיוק את המזון החינוכי והלימודי שהם זקוקים לו. יחד עם זה הקפדת לא לפספס את 'ילדי הדממה'. השקטים והעדינים שיושבים תמיד בצד וידם לעולם לא תונף אל-על כאשר אתה שואל שאלה. בסבלנות ובהתמדה גילית שוב ושוב שמאחורי החזות הצנועה שלהם מסתתר לא פעם פוטנציאל עצום שרק מחכה למי שיעזור לו להפציע החוצה. אתה מזכיר לעצמך בכל שנה שאומנם תעודה צריכה להינתן בסוף המחצית אך לעולם לא ניתן לגמד בני אדם למיטת סדום של מספרים וציונים. ישנם רבים שהכשרונות הלימודיים שלהם אומנם חלשים, אך אלוקים בירך אותם באוצרות אחרים וצריך רק להאמין בהם ולסייע להם לגלות אותם. אתה נזכר כל הזמן באותו מורה מן התיכון או אולי אפילו מן היסודי שדמותו נצרבה בליבך לעד, ואתה יודע ש"מורה טוב – מורה לחיים" אינה סתם סיסמא שיווקית אלא אמת צרופה ויקרה שנותנת לך כוח להמשיך להכין עוד שיעור עד השעות הקטנות של הלילה, ולקום מחר שמח ומלא ציפיה לעוד יום של ליטוש יהלומים.

 

מוקדש באהבה והערכה ל-165 אלף מורות ומורים שעבורם בית-ספר אינו דבר שהסתיים בגיל 18 אלא הוא טעם החיים.

 

יפורסם בעלון 'שבת בשבתו'

לראש העמוד
הדפסת עמוד
שליחת קישור לחבר


Dedication

לע"נ

כל הנופלים במערכה

על הגנת המולדת הי"ד

 
לע"נ

 מרת סוזי (שרה)

ונגרובסקי ע''ה

נלב"ע י' בתמוז תשע"ד

 

לע"נ

הרב אשר וסרטיל ז"ל

נלב"ע ט' בכסלו תשס"ט

 

לע"נ

רבי יעקב

בן אברהם ועיישה

וחנה בת יעיש ושמחה

סבג ז"ל

 

לע"נ

ר' מאיר בן יחזקאל שרגא

ברכפלד ז"ל

 

לע"נ

הרב יוסף מרדכי שמחה שטרן ז"ל

נלב"ע כ"א אדר א' תשע"ד

 

לע"נ

מר שמואל שמש ז"ל

חבר הנהלת ארץ חמדה

נלב"ע י"ז בסיון תשע"ד

  

site by entry.
ארץ חמדה - מכון גבוה ללימודי היהדות, ירושלים ע"ר © כל הזכויות שמורות | מדיניות פרטיות. | תנאי שימוש באתר.