שנת תשע"ה | שבת פרשת וישב

1.       במשנה בשביעית (ח, ב) מצינו: "קלה מהן שביעית שניתנה להדלקת הנר", ובתורת כהנים (בהר פרשה א, הובא גם בירושלמי שביעית ז, א) מובא המקור לדין זה: 'תהיה כל תבואתה לאכול' - לרבות הדלקת הנר. וכן פסק הרמב"ם (שמיטה ה, א). רש"י (סוכה מ ע"א) ביאר שהסיבה ההלכתית שדרשו את הריבוי מהפסוק דווקא על הנאות אלו, היא משום שהנאות אלו 'הנאתן וביעורן שוה', כלומר, ההנאה היא תוך כדי שהשמן כלה, ולא כהנאות אחרות, שבאות רק אחרי שהשמן כלה, כמו עצי הסקה שההנאה היא החום שמגיע אחרי השריפה, ולא בעת השריפה.

2.       בית רידב"ז על פאת השולחן (ה,ט) פסק שאין להדליק בשמן שיש בו קדושת שביעית, מכיוון שנר חנוכה "לא ניתן להנאה", והסיבה שמותר להשתמש בשמן להדלקת נר הוא שנהנים ממנו, משא"כ כאן. כך גם פסק הרב חיים קנייבסקי (דרך אמונה שמיטה פרק ה הלכה ח) בשם החזון איש, והרב מאיר אריק (אמרי יושר סימן ק). וכן במשנת יוסף (סימן כו דברים נוספים יש בתשובה לדברי הרב עמאר המתיר, בקובץ יבולי השדה א).

3.       הרב שלמה זלמן אויערבך (מנחת שלמה א, מב) דן בדברי חלק מהחכמים הנזכרים בהערה 2, וטענתו היא שאחרי שהותר להדליק בשמן שביעית, אין צורך לבדוק בכל הדלקה לאיזה צורך היא, אלא הותרה ההדלקה ככלל, לכל צורך שהוא. גם בשבט הלוי (א, קפד, אות א) תמה על דין זה המובא בספרים אלו, וכתב טעמים דומים, ועוד שמותר להשתמש בנר חנוכה בתשמישים שלא צריכים עיון (טעם זה דחה ר' שלמה זלמן, מכיון שאסור להדליק את נר חנוכה לצורך תשמישים אלו אלא לצורך המצווה) ועוד טעמים דומים לדברי ר' שלמה זלמן אויערבך, אלא שכתב שלמעשה כיון שהם אוסרים יש להחמיר כמותם. כמו כן ה'אור לציון' (שביעית עמוד מב) מתיר גם הוא, מטעם שנחשב לצורך.  וכן התיר הרב מרדכי אליהו במאמר בתחומין (כא, עמוד 11 והלאה) מטעם דומה לטעמו של הרב שלמה זלמן אויערבך.

4.       כתב הרב שלמה זלמן אויערבך (מנחת שלמה ג, קכב אות א) שיש להתיר כיון שמותר להשתמש לאור כל הנרות, כי טעם האיסור הוא משום היכר, ואם יש היכר מותר להשתמש לאור כל הנרות, ושוב יש כאן הנאה מהנרות שמתירה את השימוש בשמן הקדוש בקדושת שביעית.