שנת תשע"ו | שבת פרשת כי תצא

חמדת הדף היומי: יבמה שנפלה לפני מוכה שחין - ביטול קידושין

השבוע נלמד (בבא קמא דף קי- קיא) את דינו של אדם שגזל גר ונשבע לשקר, שעל מנת להתכפר הוא צריך לתת את הכסף לכוהנים שבאותו משמר. כמו כן, הוא צריך להקריב קרבן אשם על כך שהוא נשבע לגר לשקר.

לדעת אביי, הכסף בהכרח מכפר קצת, מכיוון שאם הכסף לא מכפר כלל, נמצא שהגזלן נתן את הכסף בטעות, ואם כן הכהן שקיבל את הכסף צריך להשיב את הכסף ליורשי הגזלן.

הגמרא הקשתה שאם כן, נאמר שגם אישה שאחי בעלה המת הוא מוכה שחין והיא נופלת לפניו ליבום תצא בלא חליצה, משום שידוע שאף אישה לא מסכימה להינשא למוכה שחין. הגמרא מתרצת שאשה מסכימה לחיות גם עם אנשים שהיא לא כל כך מרוצה מהם, משום 'טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו'. כלומר, יש אומדן דעת שנשים מסכימות להינשא גם לאנשים בעייתיים, ובלבד שלא להישאר.

מהי הכוונה טב למיטב? האם התשובה היא שהאישה רוצה לחיות עם הבעל בכל מקרה, או עם היבם?

לדעת רש"י (ד"ה דמינח) הכוונה שנוח לאשה להינשא לבעלה כשהיא מתחתנת, למרות שיש לבעלה אח מומר, זאת משום שכרגע נוח לה.

לדעת המהר"ם מרוטנבורג (תשובה תקסד) הפירוש הוא כלפי היבם. כלומר, לאשה נוח לחיות עם היבם, אפילו שהוא מוכה שחין.

מזה מסיק המהר"ם מרוטנבורג (שם) כתב שזהו הטעם לדעת הגאונים הסוברים שאשה שבעלה מת, והיבם היחיד שיש הוא מומר, האשה פטורה מיבום וחליצה, זאת משום שיש אומדן דעת שהאישה לא מסכימה להינשא למומר, מתוך חשש שהוא יעביר אותה על דתה.

באחרונים (חוט המשולש חלק ג סימן ד, ו בשם רד"ך, תורת חסד אבן העזר כ) הועלתה הסברא שגם במקרים בהם מסיבה כל שהיא אין אפשרות לאישה להתייבם או לקבל חליצה והיא תישאר עגונה אחרי מותו של הבעל כל ימיה, גם אז נאמר שעל דעת זה לא נתקדשה, שהרי לא שייך 'טב למיטב טן דו' במקרה שכזה.

דין זה אמור רק כאשר הבעיה היא עם היבם. מה יהיה הדין באשה שבעלה המיר את דתו?

הרב צבי פסח פרנק (הר צבי אבן העזר צט) דן במקרה של אישה שנישאה לאדם שהסתבר שהוא משומד, האם נאמר שהקידושין בטלים. אגב דבריו הוא דן גם באדם שהשתמד לאחר הנישואין, והביא מתשובת 'חסד לאברהם' (אבן העזר תניינא נה) שיש מקום לומר שגם לגבי הבעל עצמו אם השתמד הרי שהנישואין פוקעים, משום ש'על דעת זה לא קידשה עצמה'.

אלא שהוא עצמו הקשה על דבריו (כמו שהקשו אחרונים נוספים) שלכאורה דבריו סותרים את דברי התוספות בכתובות (מז ע"ב ד"ה שלא כתב) הכותב שאם נתייחס לאומדנא בכל דבר, הרי שכל אדם שמוכר בהמה לחבירו ולאחר מכן היא נטרפה יאמר שעל דעת זה לא קנה? אמנם, הוא מציע שיש להבחין בין מקרה שבו אחד הצדדים רוצה לקיים את העסקה, לבין בעל שהמיר דתו שכלל לא אכפת לו אם יתבטלו הקידושין. אולם, למסקנה, הרב צבי פסח פרנק עצמו מסתפק אם ניתן להסתמך על סברה זו. האגרות משה (אבן העזר א, קסב) כתב שאין לסמוך על הסברה שהובאה בדברי הרב צבי פסח פרנק ולהתיר קידושין מטעם זה.

בדורנו, סוגיה זו גם נידונה בהקשר של אישה שבעלה נהיה צמח באופן שאין סיכוי לחזרתו לחיים אחרי שהיו נשואים כמה שנים.

סיכום:   בגמרא נאמר שאשה מסכימה להיות נשואה על אף שהיבם מוכה שחין משום שהיא מעדיפה זאת על פני להיות לבד. נחלקו רש"י ומהר"ם האם הכוונה שהיא מסכימה להינשא לבעל על אף הסיכון שתפול לפני היבם שהוא מוכה שחין (רש"י), או שאפילו היא מוכנה להתייבם ליבם מוכה השחין (מהר"ם). המהר"ם חידש לשיטתו שבמקרים שבהם ברור שלא תרצה להיות עם היבם, היא פטורה מן הייבום משום שעל דעת כך היא לא נתקדשה. לסוגיה זו השלכות מרובות על האפשרות להתרת נישואין על סמך סברה זו שעל דעת כך האישה לא נתקדשה.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר