שנת תשע"ז | שבת פרשת בראשית

חמדת האינציקלופדיה התלמודית: הפרשה בהלכה -

האור

יש מצוות אחדות שתלויות באור: באור היום, באור הלבנה, באור נר, או בכל אור שהוא. המצוות שנחוץ להן אור יום הן: ראיית נגעים על ידי הכהן, וכן ראיית דם נדה ע"י חכם. כמו כן אין דנים בלילה. ויש מצוה שלה נחוץ דווקא אורה של הלבנה, והיא, כמובן, ברכת הלבנה בעת חידושה.

כשמדובר על אור הנר, יש להבחין בין המצוות שלצורך קיומן זקוקים אנו לאור הנר, מצוות שדווקא אוסרות עלינו את השימוש באור זה, ומצוות שגם אם איננו זקוקים לאור של הנר, הרי הנר משמש לכבוד ולשמחה.

בדיקת חמץ צריכה להיעשות, למשל, דווקא לאורו של נר. נר שבת ויום-טוב נועד כדי שנשתמש לאורו וכך ירבה השלום בבית, שכן בלעדיו ניתקל ח"ו זה בזה או בחפצי הבית. על נר הבדלה אין אנו מברכים עד שנאות לאורו ונהנה ממנו. זוהי אחת הסיבות לבדיקת הצפרניים לאורו של נר ההבדלה מיד וסמוך לברכת "בורא מאורי האש". הרשויות המוניציפליות מקיימות מצוה גדולה בכך שבכל לילה הן דואגות שפנסי הרחוב ידלקו ויאירו לרבים.

ויש מצוות שדווקא אוסרות עלינו את השימוש באור, למשל נרות חנוכה שאין לנו רשות להשתמש בהם. בבית המקדש אמנם היו מדליקים את המנורה ונרותיה היו מאירים, אבל הכהנים לא היו זקוקים לאור זה, ואולי אף נמנעו מלהשתמש בו, והראיה שבדיקת משמרות הכהונה היתה נעשית לאור אבוקה.

את הנרות מדליקים גם לכבוד ולשמחה, אף כשאין אנו זקוקים לאורם, כגון בבתי כנסת ובעתות שמחה כחתונה וכברית-מילה ובסעודות.

החלוקה הברורה שלנו בין מקורות האור (חמה, לבנה ונרות) מעמידה בפנינו את השאלה האם ניתן להחליף מקור אחד במשנהו. למשל: אין דנים אלא באור; האם ניתן להדליק נרות בלילה ולדון לאורם? האם ניתן לשחוט לאור אבוקה בלילה? נחלקו בכך האחרונים, ויש המצריכים דווקא אור חמה לדברים אלו. ואותה שאלה להיפך: כשזקוקים לאור נר, האם ניתן להחליפו באור חמה או באור לבנה? האם ניתן לבדוק חמץ לאור יום?

בימינו חוזרות אותן שאלות ונשאלות על אור החשמל: יש הסוברים שבהדלקת אור החשמל יוצאים ידי חובת נרות שבת. אלה לא בהכרח יתירו להדליק נרות חנוכה באופן זה, כיון שטעמי נר השבת ונר חנוכה שונים זה מזה. ממילא לא נוכל להוכיח מאלה על נר הבדלה חשמלי (יש למישהו הצעה לעיצוב?), כיון שגם זה טעמו שונה. מספרים על אחד מגדולי ישראל (רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי, "האחיעזר") שדווקא היה מברך "בורא מאורי האש" על נורה חשמלית (גירסה אחרת: מדליק נרות שבת חשמליים), על מנת להחדיר לתודעת הכל שהחשמל הוא אש, ואם כך הדלקתו בשבת אסורה.

מתוך הערכים "אור", כרך א; ו"חשמל", כרך יח

דברי הרב ודברי התלמיד

לו ניתן היה פתחון פה לנחש, יכול היה לטעון: "דברי הרב (הקב"ה) ודברי התלמיד (הנחש) - דברי מי שומעים?!" לא היה לה לאשה לשמוע לקולי, אלא לציוויו של הקב"ה. אותה טענה טוען המשלח אדם לעשות עבורו דבר עבירה, ולכן: "אין שליח לדבר עבירה". בהקשר זה נחלקו המפרשים: רש"י פירש שזוהי סיבה לחייב את השליח ולעונשו (במקרה דנן: את האשה), שכן לא היה לו לשמוע בקול התלמיד. ראשונים אחרים מפרשים שזהו רק טעם לפטור את המשלח (במקרה דנן: את הנחש). ויש מפרשים שטענה זו היא סיבה לביטולה של השליחות לחלוטין, ואין היא חלה כלל במקרה של שליחות לדבר עבירה.

הלקט הנושר מהעצים שייך כולו לעניים. אולם אם ברגע שנושר הלקט יאמר אדם שפירות אלו הם הפקר - יתכן שאף עשירים יוכלו להנות ממנו. גם פה קיימת התנגשות בין דברי הרב (הקב"ה שציווה שפירות אלו יהיו לקט) לבין דברי התלמיד (בעל המטע שהפקיר את הפירות), ולפי הכלל שלפנינו, עלינו להישמע לדברי הרב, והפירות הם לקט.

בכלל זה משתמשים לא רק ביחס שבין הקב"ה לבין האדם, אלא גם כפשוטו - ביחס שבין רב לתלמידו. מטעם זה כשנחלקים ביניהם הרב והתלמיד -  ההלכה היא כרב, שאין הלכה כתלמיד במקום הרב.

ע"פ הערך דברי הרב ודברי התלמיד בכרך ז

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר