שנת תשע"ז | שבת פרשת שופטים

כמנהגנו בכל פרשת שופטים, נדון בסוגיא הקשורה לבתי הדין לממונות "ארץ חמדה-גזית".

בפסוק הפותח את פרשתנו נאמר: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ ... וְשָׁפְטוּ אֶת  הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק" (דברים פרק ט"ז יח).

לפי זה, התורה מצווה עלינו להקים מערכת משפטית קבועה, שלרשותה עומדים דיינים קבועים, ומתוכם המערכת תבחר שלשה דיינים עבור כל מקרה.

במסגרת קצרה זו, לא נסביר את מערכת השיקולים על פיה הנהלת המערכת מציבה את הדיינים. ברור שהשיקול הכללי והקובע הוא  לשרת את הציבור ולאפשר להגיע למטרה שהיא משפט צדק.

עיון בדברי המשנה מגלה שיש דרך נוספת, על פי ההלכה, להגיע למטרה. וז"ל: "דיני ממונות בשלשה: זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד ושניהם בוררים להן עוד אחד – דברי ר"מ, וחכמים אומרים: שני דיינין בוררין להן עוד אחד. (סנהדרין פ"ג מ"א). להלכה נפסק כחכמים, שהדיינים הם הבוחרים את הדיין השלישי (שו"ע חושן משפט סי' יג סע' א) . הליך זה מכונה בקיצור זבל"א. בסוגיא שם הגמרא מסבירה: "אלא הכי קאמר: כשזה בורר לו דיין אחד וזה בורר לו דיין אחד – שניהן בוררין להן עוד אחד. מאי שנא דעבדי הכי? אמרי במערבא משמיה דרבי זירא: מתוך שזה בורר לו דיין אחד וזה בורר לו דיין אחד, ושניהן בוררין להן עוד אחד – יצא הדין לאמיתו. (דף כ"ג ע"א). רש"י (שם ד"ה יצא דין אמת לאמיתו) מסביר את דברי רבי זירא: "דצייתי בעלי דינין, דסבר החייב הרי אני בעצמי ביררתי האחד, ואם היה יכול להפך בזכותי היה מהפך, והדיינין בעצמן נוחה דעתן להפך בזכות שניהן, מפני ששניהם ביררום". לכאורה יש כאן שני הסברים:

1.       דצייתי בעלי דינין (בעלי הדין יקבלו את הפסק ויצייתו לו).

2.       הדיינים עצמם נוחה דעתן להפך בזכות שניהן, מפני ששניהם ביררום.

והתוספות (שם ד"ה כדי שיצא הדין לאמיתו) אכן הביאו שני פירושים:

1.   פירש הריב"ן שאפילו החייב יפרע ברצון, ויאמר קושטא דייני (אמת דנו אותי) שאני בעצמי ביררתי האחד, ואם היה יכול להפך בזכותי היה מהפך;

2.   לפום ריהטא (בפשטות) משמע כך הפירוש, שמתוך שבירר זה שלו וזה שלו השלישי יצא הדין לאמיתו בלא עוות, שיהא הענין שקול ולא ירבו מהפכין לחובה על מהפכין לזכות ולא להפך.

אומנם עיון בפירוש המשניות לרמב"ם (שם):"ולא יהיה נוטה עם אחד מן השני בעלי דינין, לפי שלא בררו אחד מהם". מגלה שבחירת הדיין על-ידי אחד הצדדים משפיעה על שיקול דעתו. זה קשה, כיצד ניתן לומר דבר שכזה, הרי הדיין חייב להיות אובייקטיבי.  לכן צריך לומר, שאין בדבריהם מתן הכשר לתופעה מסוג זה, אלא שיש כאן ניתוח פסיכולוגי של הטבע האנושי: מי שמקבל מחמאה מאחד מבעלי הדין באמצעות בחירתו והעדפתו על פני אחרים מושפע מכך. לכן צריך לעשות כל מאמץ, הן מצדו של הדיין – וזה דבר המסור ללבו של כל אחד – והן מצד סדרי הדין, למנוע זאת. הבחירה של הדיין השלישי בידי שני הדיינים ולא בידי הצדדים מנטרלת את החשש.

אע"פ כן, דברים אלו חייבים להדליק 'נורה אדומה', גם במקום שבוחרים דיינים בדרך זו, דרך הזבל"א, חס וחלילה אסור שהדיין הנבחר יראה עצמו, כמייצג את הצד שבחר בו. הדיינים חייבים להיות מאוחדים בהשגת מטרה אחת בלבד והיא "וְשָׁפְטוּ אֶת  הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק". לכן, אין בשום פנים ואופן להסכים להליך זבל"א בו הדיינים שנבחרים על ידי כל צד בנפרד, יקבלו ח"ו שכרם מצד זה או שיהיו בקשר כל שהוא, עם הצד שבחר בהם.

ברשת בתי הדין "ארץ חמדה-גזית" ברירת המחדל המועדפת (למעט מקרים יוצאי דופן במיוחד) היא להשתמש בדיינים קבועים, על ידי ההנהלה ובלי כל קשר לצדדים.

(קוראים המעוניינים לקבל את מאמרי השלם בנושא, מוזמנים לפנות אל info@eretzhemdah.org)

הבה נתפלל כי נזכה לקיים עוד יותר את דברי התורה:
"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ ... וְשָׁפְטוּ אֶת  הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק".