שנת תשס"ז | שבת פרשת תולדות

שו"ת במראה הבזק

שימוש במעלית רגילה בשבת לדבר מצוה כשהיא מופעלת על ידי גוי

שאלה
במדינת ונצואלה קיים מצב של עוני הגורם להתפתחות של אלימות וגנבות ברחובות העיר. הנוהג הוא שאנשים אינם מסתובבים ברגל ממקום למקום, אלא ברכב, שמא יבוא גנב ובדרך אלימות יפגע באדם (מדובר בפגיעות פיזיות, מכות, אקדח, סכין).
היהודים גרים בשכונה אחת בה נמצאים בתי הכנסיות ובנין הקהילה. גם בשכונה זו מרובים מקרי הפשיעה. בשכונה זו קיים פארק אשר בתוכו נמצאים חמישה בנינים המגודרים היטב ושומרים יושבים בפתחם לשמור עליהם ביום ובלילה. בניינים אלו נחשבים לבטוחים יותר ושמורים מפני פריצות ומעשי אלימות. רוב התושבים בבניינים אלו הם יהודים.
מכיון שיש חשיבות רבה לגור בבניינים המוזכרים, השמורים ומוקפים בגדר, יש קושי רב להשיג בהם דירות.
משפחה מצאה דירה בקומה 15. מבחינה מעשית יש קושי גדול לעלות ולרדת מספר פעמים בשבת ויו"ט עם הילדים לבית הכנסת וכן יש קושי לארח אורחים אשר ימנעו מלבוא לקומה זו.
יש לציין עוד שלמגורים בבניינים אלו יש חשיבות גם מבחינת האפקט הפסיכולוגי למשפחה, כך הם מרגישים יותר מוגנים ובטוחים.
האם יש דרך להתיר עליה וירידה במעלית (במיוחד עליה) על ידי אמירה לגוי (בהתחשב במצב הבטחוני)? ואם לאו, האם אפשר להיכנס למעלית לאחר כניסתה של העוזרת הגויה ללא אמירה של ישראל?

תשובה
בתחילת דברינו נציין ששימוש במעלית כולל שני חלקים:
א. הפעלתה; ב. השימוש בה לאחר הפעלתה, וכדלהלן.
בהפעלת מעלית בשבת נעשות בדרך כלל שתי פעולות אסורות. הראשונה - הדלקת הנורות שבמנגנון ההפעלה (ואם יש בהן חוט להט יש בהדלקתן מלאכה דאוריתא - מבעיר בשבת[1]). והשניה - הולדת זרם ויצירת ניצוצות אשר לרוב הפוסקים אין בהן אלא איסור דרבנן[2]. ההבחנה הנ"ל חשובה בקשר לשאלתך, שכן אמירה לגוי באיסור דרבנן במקום מצוה מותר[3], וזהו הנקרא "שבות דשבות במקום מצוה" שהותרה[4]. אמנם יש מן הפוסקים שכתב, שאמירה לגוי במקום מצוה מותרת אפילו באיסור דאוריתא כשיש בה צורך גדול, אך דבריו לא נתקבלו להלכה[5], ואמירה לגוי במקום מצוה מותרת אך ורק באיסור דרבנן. על כן יש לבדוק, אם בהפעלת המעלית ובהמשך הפעלתה לא נעשית שום מלאכה דאוריתא, כי אז תהא מותרת האמירה לגוי, אך כאמור - לצורך הליכה לבית הכנסת או דבר מצוה אחר בלבד.
ונציין שיש נוריות הפועלות על ידי הזרמת מתח חשמלי לתוך חומר מסוים שעל ידי כך הוא מאיר (LEDS) ובהדלקתן של אלה יש רק איסור דרבנן[6], שמותרת בו אמירה לגוי במקום מצוה. זהו מצד הפעלת המערכת.
וישנן בעיות נוספות בהמשך הפעלתה, כלומר בעצם השימוש במעלית וכדלהלן.
העליה והירידה במעלית, אפילו במעלית שבת אוטומטית, עוררו בעיות הלכיות רבות. כאן נציין את תמצית ההלכה, וראה הערה[7].
לדעת רוב הפוסקים העלייה מותרת שהרי אין משקלו של האדם משתתף בהעלאת המעלית[8]. ואולם לגבי הירידה דעת רבים מן הפוסקים היא להחמיר, אם לא הותקנו במעלית התקנים מיוחדים המתגברים על הבעיות ההלכתיות הכרוכות בשימוש בה, דבר שודאי לא נעשה בנדון דידן, שכן לדיירים לא היה וגם עתה אין ענין לעשות זאת, ומה עוד שזה עולה כסף רב.

בעיות נוספות שישנן בשימוש במעלית כמתואר בשאלתך, אף כשהפעולה תיעשה על ידי גוי, שקשה לתאר כיצד תוכל להתגבר עליהן, כדלהלן :
א. מתקני שקילה לעומס מלא ועומס יתר שישנם במרבית המעליות, המופעלים על ידי כניסת האדם במעלית ועמידתו בה.
ב. הוא הדין באשר למעגלים חשמליים לדלתות ולאבטחה, המופעלים על ידי האדם עם כניסתו.
ג. מצוי שהדלת מתחילה להיסגר וכניסת האדם מחזירה את הפעולה אחורנית בהפעילה עין פוטואלקטרית (קשה להימנע מזה כשמשתמשים במעלית באורח קבוע).
נציין שבמעלית השבת המצויה מתגברים על בעיה זו על ידי ביטולם של כמה מנגנונים למשך השבת, דבר שלא שייך בנדון שאלתך.
בשל מכלול הבעיות שהוזכרו, נראה כי יש לאסור את השימוש במעלית הנ"ל שלא הותקן בה שום התקן הלכי, אף על ידי אמירה לגוי, גם אם הוא לצורך הליכה לבית הכנסת, ובפרט כשאפשר לילך לבית הכנסת שלא על ידי הנ"ל, אף אם זה גורם טרחה רבה.
כל דברינו לעיל אמורים במקום שהגוי מפעיל את המעלית באמירת הישראל, והישראל נכנס ראשון, כי אז מתעוררות הבעיות שהוזכרו לעיל.
שונה הדבר כאשר הגוי נכנס ללא אמירה, והישראל ייכנס במעלית אחריו, כי אז יש מקום להקל בהליכה לבית הכנסת ולדבר מצוה אחר. שכן, במקרה זה הגוי הנכנס תחילה מפעיל את המנגנונים השונים שהזכרנו (התקן שקילה, עין פוטואלקטרית), והישראל הנכנס אחריו אינו מפעילם מחדש אלא ממשיך את הפעלתם, ואף אם הוא מגביר או מחליש את הזרם שבמנגנון על ידי כניסתו, ניתן להקל בזה.
נדגיש שצריך משנה זהירות להיכנס במעלית מיד אחרי הגוי או, בדרך חלופית, כאשר הגוי מכסה את העין הפוטואלקטרית על דעת עצמו וכדו', בדרך שתמצא.



--------------------------------------------------------------------------------

[1] "אנציקלופדיה תלמודית" כרך יח עמ' תרצד ועמ' קעד.
[2] שם עמ' תרנ סעיפים א וב, ושם עמ' תשלד.
[3] שו"ע אורח חיים סי' שז, ה וסי' תקפו, כא.
[4] אמנם דעת הגר"ע יוסף בספרו "לוית חן" (סי' ש"ז ל"ה), שהותר שבות דשבות שלא ע"י אמירה לגוי ע"י תרי דרבנן שזהו ג"כ שבות דשבות. אך רבים נחלקו עליו ועיין מהר"ם שי"ק (או"ח ריש סי' קנ"א) ושו"ת "בית יצחק" (או"ח סי' מב אות ה') ו"כף החיים" (סי' ש"ז ס"ק נ"ב).
[5] רמ"א (אורח חיים סי' רעו, ב) כדעת בעל העיטור וב"משנה ברורה" (שם ס"ק כד וכה). ועיין ב"משנה ברורה" (סי' שז ס"ק יט) ושו"ע (אורח חיים סי' שלא, ו). אמנם עיין שו"ת "ציץ אליעזר" (חי"ב סי' מב ובמובאות שם) שסמכו על דברי רמ"א להקל, אך שם זה בצירוף סניפים נוספים להקל.
[6] עיין "תחומין" (כרך ה, עמ' 95 סעיפים 3,2).
[7] בספרות האחרונים בנושא ישנו דיון רחב מאוד ונציין כאן כמה מהם: "תחומין" כרך ה' עמ' 58, מאמרו של פרופסור זאב לב; שם, עמ' 75, מאמרו של הרב ישראל רוזן; "אנציקלופדיה תלמודית" כרך יח עמ' תרצא סעיף ה. עיין שם ותמצא מקורות רבים שעסקו בשאלה זו.
[8] עיין מאמרו של מרן הגר"ש ישראלי, בתוך: "ברקאי" כרך ה, בענין שימוש ברמקול בשבת; וכמו כן "תשובת העורך", "ברקאי" כרך 1 עמ' 287, ובמובאות שם, וכמו כן ב"תחומין" כרך ב עמ' 44 מאמרו של פרופסור זאב לב בענין הגדלת זרם חשמל והחלשתו בשבת.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר