|
 שנת תשס"ז | שבת פרשת אחרי מות קדושיםחומרה שהיא קולא!הרב יוסף כרמלבימים אלה שבין פסח ראשון לפסח שני, נעיין במנהג "ישראל עם קדושים" לחפש "לאור הנר" חומרות חדשות לכבוד חג הפסח. ה"ביטוי" השגור בפי פוסקים רבים "והמחמיר תבוא עליו ברכה" צריך עיון מכמה בחינות שנפרטן בהמשך דברינו.
בסוף פרשת אחרי מות התורה מזהירה:
"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ לִפְנֵיכֶם וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא י"ח ל).
פשט הכתוב הוא אזהרה נוספת (לאדם ולבית הדין) מפני חטאים הקשורים לעריות, תחום מסוכן שאיש איננו יכול לטעון לחסינות מפניו. אכן, חז"ל למדו מכאן שיש לגזור הרחקה באיסור חמור זה ואסרו מדרבנן גם "שניות לעריות" (כלומר הרחיבו את מסגרת האיסור גם לקרובים מדרגה שניה). וז"ל הסוגיא במסכת יבמות:
"אמר רבא: רמז לשניות מן התורה מנין? ... רב כהנא אמר, מהכא: ושמרתם את משמרתי, עשו משמרת למשמרתי" (כא ע"א). רב אשי מנסה להסביר את ההגיון שבבניית גדר הלכתית נוספת המגדילה את ה"שטח האסור" בדרך זו: "אמר רב אשי: משל דר' אושעיא, למה הדבר דומה? לאדם משמר פרדס, משמרו מבחוץ - כולו משתמר, משמרו מבפנים - שלפניו משתמר, שלאחריו אינו משתמר".
אין להטיל ספק כל שהוא, בחשיבותם של כל תקנות חז"ל, שניתקנו כדי להרחיק את האדם מן העבירה ויש להקפיד על שמירתן הקפדה מדוקדקת. מבחינות מסוימות יש להקפיד בשמירתן אפילו יותר מהלכות שמקורן ישירות מן התורה. כבר קבעו חז"ל "חביבים דברי סופרים מדברי תורה" (שיר השירים רבה פרשה א ד"ה ב ד"א כי) ו"חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה" (עירובין עז ע"א).
לכן נבדיל הבדלה מוחלטת בין הלכות מדרבנן או גזרות חכמים לבין חומרה חדשה שאין לה מקור בחז"ל.
בפי חכמים שגור הביטוי "אין גוזרים גזרה לגזרה". מסביר רש"י:
"והא דאמרינן בכולי תלמודא שאין גוזרין גזרה לגזרה - מהאי קרא נפקא: ושמרתם את משמרתי - עשו משמרת, כלומר גזרה, למשמרתי - לתורתי, ולא משמרת למשמרת, שלא יעשו גזרה לגזרה" (ביצה דף ב ע"ב ד"ה והתניא).
דברי רש"י אלה מהווים מהפכה בהבנת סוגיית החומרות, שאין להם מקור בחז"ל. אין זה רק שחכמים לא גזרו גזרה לגזרה אלא שלשיטתו יש איסור מדאורייתא, שנלמד מפסוקנו, לעשות זאת (ניתן להוכיח כי זו שיטת רש"י גם ממקומות נוספים כגון שבת כא ע"ב ד"ה ולא קיבלה).
וז"ל הראי"ה קוק בתשובתו בעניין שמן שומשמין (כגון סויה) בפסח לנוהגים על פי שיטת הרמ"א:
"שהרי לדעת רש"י ביצה רפ"ק ...הרי כאן איסור תורה של "לאו הבא מכלל עשה" שלא לעשות משמרת למשמרת, ובודאי יותר ראוי לחוש שלא להיכשל בדבר שהוא לדעת רש"י איסור תורה, מלחוש להוסיף חומרא על דיוק של מנהג".
נוסיף ונאמר כי כמה סכנות יש במנהגם של אלה התומכים (לשם שמים) בתוספת חומרות:
לגבי האדם הפרטי:
לגבי האדם הפרטי והציבור כולו:
הבה נתפלל כי עם ישראל יזכה בקרוב לאכול "מן הזבחים ומן הפסחים"
ישמור קלה כבחמורה, יבער את החמץ גם מן הלב
ויזהר שלא להיכשל גם בזמן ה"טיפוס" מעלה, לדרגות גבוהות יותר בעבודת ד'.
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
