|
 שנת תשס"ו | שבת פרשת ויחימשפט והלכה - משפטי שאול / הלכה פסוקהדינא דמלכותא דינא (2)
הרב סיני לוי
בשבוע שעבר דנו בכלל 'דינא דמלכותא דינא' בהקשר של מערכת היחסים בין הפרט לשלטון. השבוע נדון בהשלכת הכלל על היחסים שבין אדם לחבירו.
בסוגיה בגיטין (י ע"ב) מובאת קביעתו של שמואל 'דינא דמלכותא דינא' כמקור וכהסבר לדין המשנה:
"כל השטרות העולים בערכאות של עובדי כוכבים אע"פ שחותמיהם עובדי עובדי כוכבים, כשרים, חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים."
לדבריו, תוקפם המחייב מבחינה הלכתית של שטרות של גויים מבוסס על "דינא דמלכותא דינא". משנה זו מתייחסת גם אל מערכת היחסים בין אדם לחבירו, ולא רק ליחס בין הפרט לשלטונות. בסוגיה מובא הסבר שונה לדברי המשנה:
ואי בעית אימא: "חוץ מכגיטי נשים"
על פי תירוץ זה שטרות של גויים תקפים רק בהיבט הראייתי, אך אין בכח דין המלך ליצור חיוב או קנין על ידי שטר שאינו נעשה באופן הלכתי. נחלקו הראשונים איזה מתרוצי הגמרא נפסק להלכה (ע' מגיד משנה פכ"ז מהל' מלווה ולווה ה"א).
הרמ"א בשו"ע בשני מקומות, נתן תוקף ל"דינא דמלכותא" גם בדינים שבין אדם לחבירו. בחו"מ ס' עג סע' יד, כתב שכיון שדינא דמלכותא הוא שאין לגבות משכון אלא לאחר שנה בה לא נפרע החוב, כך הדין גם להלכה. בסימן שנו סע' ז פסק שיש להחזיר גזילה גם אחר יאוש ושינוי רשות, שכן דינא דמלכותא וכן המנהג.
הש"ך בהלכות משכון חלק על שיטת הרמ"א באריכות, וטען שאם כן בטלה תורתנו הקדושה, ובאופן כללי העלה שאין ללכת אחר "דינא דלמכותא", במקום שסותר את דין התורה. בסימן שנ"ו לגבי גזלה כתב שלהלכה הוא מסכים עם הרמ"א לא מהשיקול של "דינא דמלכותא", אלא דווקא מהשיקול שכן המנהג (בדבריו נראה שכוונתו למנהג במשמעותו ההלכתית המלאה – דהיינו שנתקן על ידי חכמים).
יתכן לומר שגם לדעת הרמ"א עצמו, התוקף נובע מהעובדה שכן המנהג. שכן גם בהלכות גזילה, וגם בהלכות משכון, הזכיר לא רק את העובדה שזהו דינא דלמכותא, אלא גם את העובדה שכך המנהג.
בכל אופן, ברור, שדינא דמלכותא או החוק הנוהג באותו מקום משפיע גם באופן עקיף על הנוהג. לפיכך, ישנם מצבים בהם יש תוקף הלכתי לחוק הנוהג, משום שעל דעת אותם חוקים פועלים אנשי המדינה. היבט זה נכון בעיקר לגבי מעשים הנעשים מרצון, לדוגמא, מכר או שכירות, אך אינו נכון לגבי חיוב בתשלומים, כגון נזיקין או תשלומי שומרים.
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
