שנת תשע"ח| שבת פרשת בשלח

פרשת השבוע: לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן, מה זה אומר?

מיד אחרי השילוח ממצרים, מכריז הכתוב: "וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא" (שמות י"ג יז).

תחילת המסע נזכר כבר בפרשת בא: "וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף" (שם, י"ב לז).

המשכו בתחילת פרשתנו: מִסֻּכֹּת ל- אֵתָם בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר (שם, י"ג כ), אז הגיע הפקודה הפותחת את סיפור קריאת ים סוף: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל הַיָּם" (שם י"ד ב).

ננסה להבין מה מלמדים אותנו פסוקים אלה?

אבן עזרא כדרכו בקודש לוקח אותנו אל מחוזות הפשט ומסביר: "שמות מקומות". אבל חז"ל דרשו את הכתובים בכמה כיוונים אחרים.

יש שדרשו אותם על המצרים: "פי החירות אין חירות אלא מקום חירותן של מצריים ... מקום עבודה זרה שלהם"...בין מגדול ובין הים, שם היתה גדולתן של מצריים שם היתה תפארתם שם היתה מיומס [בית אוצרותיהם]" (מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויהי פרשה א).

יש שדרשו שמות אלה על ישראל: "לפני פי החירות. ומאי חירות שנעשו בני חורין: בין מגדל. שנעשו להם נסים גדולות" (מדרש אגדה (בובר) שמות פרשת בשלח פרק יד).

יש מרבותינו שקישרו את השמות הללו לאזכורים אחרים ונקטו בשיטת "לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש" (סדר עולם רבה פרק א) הם לימדונו את הדברים הבאים: וז"ל המכילתא (שם): "פי החירות ... לשעבר היתה נקראת פיתום שנא' ויבן ערי מסכנות לפרעה את פיתום ואת רעמסס". לפי זה, יוסף הושיב את בני יעקב-ישראל ברעמסס כמבואר בכתוב: "וַיּוֹשֵׁב יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו וַיִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזָּה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּמֵיטַב הָאָרֶץ בְּאֶרֶץ רַעְמְסֵס כַּאֲשֶׁר צִוָּה פַרְעֹה" (בראשית  מ"ז יא). שם: "שם כנס יוסף את הכסף ואת הזהב שנ' וילקט יוסף את כל הכסף וגו'" (מכילתא שם). שם גם התחיל  שעבודם של ישראל בבניית ערי המסכנות לפרעה: "וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס" (שמות א' יא). שם גם החלה גאולתם של ישראל על פי החירות=פיתום, כמו שביארנו לעיל.

בירושלמי מבואר שגם מקור עושרו של קורח במקום זה: "רב אמר קרח עשיר גדול היה תיסברין [=אוצרו] של פרעה נגלה לו בין מגדול ובין הים" (סנהדרין פרק י ה"א).

הרכוש הגדול שנצבר בידי יוסף ברעמסס, הוביל אח"כ לשעבוד בתחילת ספר שמות, שבא לידי ביטוי בבניית ערי המסכנות באותו מקום. הרכוש הגדול שהובטח לבני ישראל ביציאת מצרים ואשר חלקו ניתן להם בפי החירות=פיתום, גרם גם לכישלונו של קרח ולמחלוקת על משה. דרך המסחר הבינלאומית מארץ ישראל למצרים עברה דרך מגדול (עיינו גם ירמיהו מ"ד א, מ"ו יד ועוד), זו הדרך המכונה בפרשתנו "דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים", זו הדרך שנאסר לשוב בה בפרשת המלך: "וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה" (דברים י"ז טז).

יציאת מצרים משמעותה יציאה לחירות מהתלות בעולם החומר, הישיבה במצרים מסוכנת מאוד מבחינה רוחנית, גם אם היא מביאה לרווחה כלכלית. זו אולי סיבה נוספת למה אי אפשר לצאת ממצרים דרך מגדול ואחרי הנס הגדול של קריעת ים סוף צריך לשנות כיוון: "וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף" (שמות י"ג יח).

הבה נתפלל שיתקיים בנו הכתוב:
 "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" (מיכה ז' טו)
ונזכה שהשפע הגשמי המושפע עלינו יעזור לנו לצאת לחירות רוחנית.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר