|
 שנת תשס"ה | שבת פרשת באהתורה והמדינההרב יוסף כרמלגדרי מלחמת הרשות-חלק שנים עשר
מו"ר מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל קובע כי מצוות התורה נחלקות לשתי קבוצות. הראשונה כל המצוות המוטלות על היחיד, מצוות אלה מוטלות על כל גבר ואשה לפי כללים קבועים. השניה מכילה את כל המצוות המוטלות על הציבור ולא על היחידים. כדוגמא למצווה, מהסוג השני, ניתן להביא את המצווה לבנות את בית המקדש, לא יתכן שיחיד כל שהוא ואפילו יהיה בעל אמצעים יקח על עצמו את האחריות לקיומה של המצווה. וז"ל בעל ספר החינוך בעניינה של מצווה זו: "ונוהגת מצוה זו בזמן שרוב ישראל על אדמתן. וזו מן המצוות שאינן מוטלות על היחיד כי אם על הצבור כולן" (מצוה צה). גם הרמב"ם קבע עקרון זה בלשון ברורה: "וכשתשתכל כל אלו המצות שקדם זכרם הנה תמצא מהם מצות שהם חובה על הציבור, לא לכל איש ואיש, כגון בנין בית הבחירה והקמת מלך והכרתת זרעו של עמלק (מ' כ קעג קפח). ומהם מצות שהם חובה לאיש מיוחד אם עשה הפעולה הפלונית...ומהם מצות מתחייבות לכל איש בהכרח בכל זמן ובכל מקום ובאי זה ענין שיהיה" (ספר המצוות לרמב"ם סיום מצוות עשה, עיין שם בחלוקה המשנית ובמניין שפורט, כמה מצוות בכל קבוצה). לפי עקרון זה יש לבחון כל סוג מלחמה לאיזה קבוצה היא שייכת. מסביר מו"ר כיצד יש לבחון סוגיא זו וז"ל "על פי זה יש לנו לדון גם במצוות הללו, שיוצאים עבורם למלחמה, היינו: מלחמת כיבוש הארץ, מלחמת ז' עממין, מלחמת עמלק, מלחמת מדיין וכן מלחמת עזרת ישראל מיד צר, מה תוכנן של הללו-האם הן מסוג חובת הכלל ו"אינן מוטלות על היחיד" או שהן מצוות המוטלות על כל יחיד, אלא שלשם ביצועה היחידים מתאחדים כדי להשיג המטרה שלכל אחד יש עניין בה" (עמוד הימיני סימן יד סע' ז). מכאן מגיע מו"ר למסקנה מאוד מחודשת, הוא מחלק בין המצווה שנצטוו ישראל בזמן יהושע בן נון לכבוש את הארץ לבין המצווה המוטלת על כל יהודי בכל דור, על פי שיטת הרמב"ן, להשתתף בירושת והורשת הארץ על ידי התיישבות בה. בשבוע הבא נפרט ונסביר את דבריו.
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
בא