שנת תש"ף | שבת פרשת משפטים

הלכה פסוקה: תקצירים מתוך פסקי דין - רשת בתי הדין 'ארץ חמדה גזית

ישוב שהבטיח לתושב שהוא יקצה לו קרקע
'ארץ חמדה גזית' עפרה / אב תשע"ח / תיק 78043 

דיינים: הרב אברהם גיסר, הרב עמוס ראבילו, הרב שמעון גרבוז

המקרה בקצרה: התובעים הם תושבי יישוב, והנתבעת היא האגודה השיתופית של היישוב. התובעים הגישו בקשה לקבל 10 דונם למטרות חקלאיות מתוך כמה קרקעות שהוקצו לכלל תושבי הישוב שהיו מעוניינים בכך. הבקשה אושרה עקרונית על ידי הנתבעת, והתובעים ביקשו את השטח קרוב לאזור התעשייה.
לאחר כשנתיים נכנס לתפקידו מזכיר חדש של הנתבעת, הוא החליט לבנות חווה סולרית על השטח שהובטח לתובעים, וכך הוחלט באסיפת החברים. בעקבות זאת התובעים ביקשו 3 דונם חקלאיים, והנתבעת הסכימה בתמורה לתשלום בסך 2.300 לשנה.
כעת התובעים מבקשים מהישוב 10 דונם כפי שהובטח להם מלכתחילה. לטענת התובעים אין סמכות לאסיפת החברים שהחליטה לחזור בה מהבטחתה. לעומת זאת, לטענת הנתבעת היא רשאית לחזור בה מהבטחתה, ובנוסף זכותה לגבות מיסים עבור הקרקע למרות שמשרד החקלאות מתנגד לכך.

פסק הדין: ההבטחה לתת 10 דונם תקפה, על הישוב להקצות את הקרקע תוך שישים יום, במידה והדבר לא יקרה, התובע יוכל לתבוע פיצוי כספי. על התובע להשתמש בקרקע על פי התנאים הקבועים אצל הנתבעת. 

נימוקים בקצרה:

א. תוקף מדין קניין סיטומתא
בין הצדדים לא נערך אף אחד ממעשי הקניין המפורטים בגמרא, ובכל זאת יש תוקף להבטחת הישוב מדין קניין סיטומתא (בבא מציעא עד ע"א; רמב"ם מכירה ז, ו; שו"ע חו"מ רא, א., אמנם הב"ח סבר שדין סיטומתא אינו מועיל בקרקע, אולם הש"ך (שם ס"ק א) כתב שגם הב"ח מודה שהקניין מועיל במקום שנהגו לקנות בו גם קרקע, לכן יש לראות את החלטת הנתבעת כסיטומתא, והיא מחייבת.

ב. תוקף מצד הבטחת הציבור
הבית יוסף (רד, ט) הביא את המרדכי הסובר שרבים שהבטיחו לאדם לתת לו מתנה אינם יכולים לחזור בהם, זאת, משום שרבים אינם צריכים מעשה קניין. הסמ"ע כתב שני הסברים לדין זה: א. מי שהבטיחו לו סומך על הרבים שלא יחזרו בהם. ב. ליחיד אסור לחזור בו ממתנה מועטת, ועבור הציבור כל מתנה היא מועטת, כי כל אחד מהציבור משלם רק קצת. הגר"א מציין שהמקור לכך הוא מגמרא (בבא בתרא ח ע"ב) שבני העיר רשאים להתנות על המידות ועל השערים, משמע שתוקף הקניין נובע מסמכות החקיקה של הציבור.
למעשה, נפסק בשו"ע (חו"מ רד, ט) וגם על ידי הרמ"א (חו"מ קסג, ו) שדברים שהקהל מבטיחים לא צריכים קניין. לפיכך יש תוקף להבטחה של הציבור גם ללא מעשה קניין. 

ג. תוקף על בסיס התחייבות בכתב
הנתבעת כתבה לתובע בדוא"ל שאושרו בקשותיו ל-10 דונם, לפי הגמרא (כתובות קא, ע"ב) אדם יכול להתחייב לחברו כסף, ונחלקו רש"י ור"ת כיצד מתחייבים: האם מדובר בהודאה בפני עדים, או בהתחייבות בשטר.
לשיטת הרמב"ם (מכירה יא, טו) אדם יכול לחייב את עצמו בעל פה ללא מעשה קניין, כפי שערב מתחייב, ושו"ע פסק כהרמב"ם. לכן כיון שהישוב הודיע לתובעים שהוא מאשר את הבקשה, הרי היא תקפה.

 ד. קניין בדבר שאינו מסויים
אלא שבמקרה זה הנתבעת לא הבטיחה לתובע קרקע מסוימת, אלא 10 דונם מתוך חלקה גדולה יותר. אמנם, הרמב"ם (מכירה כא, א) ושו"ע (חו"מ רט) פסקו שאם אדם מקנה לחברו דבר שאינו מסוים ומוגדר – אין לכך תוקף. אלא שכתב השו"ע (רמא, ד) שאם המוכר אמר למקבל שהוא נותן לו חלק משדה מסוימת, הרי שהמקבל קנה. כיון שהדין הוא שהמוציא מחברו עליו הראייה, הרי שהישוב יכול להקצות איזה חלק קרקע שירצה מתוך החלקה הגדולה. 

ה. האם התנאים שהותנו עם התובע קיימים?
עם התובע הותנו תנאים על מנת שהוא יקבל את הקרקע, והתובע לא עמד בהם, לטענת מזכיר הישוב, הישוב מחל בעבר על התנאים אבל כרגע יש צורך והישוב אינו מסכים למחול. טענה זו אינה מתקבלת, משום שנראה מדרך התנהלות הישוב עם התובע שהישוב מחל על התנאים באופן בלתי חוזר, וכך עולה מכל ההתכתבויות שבין הצדדים. 

ו. האם התובע התייאש מההקצאה?
בדיון עלה כי התובע התייאש מקבלת ההקצאה, האם כעת הוא יכול לשוב ולדרוש את ההקצאה? במקרה שמדובר בהתחייבות שמחלו עליה, יש מחלוקת אם המחילה מועילה (רמ"א חו"מ קסג, ג) או שמא לא  (חכם צבי המובא בט"ז). אלא שבמקרה שלנו מדובר בייאוש בטעות, ולכן הוא לא פוטר את הישוב מלמלא את חובתו. 

למעבר לפסק הדין

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר