שנת תש"ף | שבת פרשת שלח

שלש קבוצות מופיעות בפרשת 'שלח לך':

א.  יהושע בן נון וכלב בן יפונה, חדורי האמונה, שחזרו מהמסע לארץ ישראל מחוזקים עוד יותר באמונתם בקב"ה, שהוציא את עם ישראל ממצרים, שהבטיח להם, שיצליחו להקים בארץ ישראל מדינה יהודית עצמאית.

ב.  עשרת המרגלים, שחזרו מהמסע נבוכים וחסרי בטחון. הם שידרו יאוש מאפשרות הגשמת חלום העצמאות של מדינה יהודית בארץ ישראל.

ג.  "המעפילים", אלה שניסו להגיע לארץ ישראל, גם נגד הציווי של הקב"ה, באמצעות משה רבנו.

אנחנו, כמובן, מנסים להיות מתלמידיהם של יהושע וכלב, מאמינים שאידאל זה הוא בר השגה, בזכות ההבטחה של הקב"ה לאבות, ואח"כ לכלל האומה בזמן יציאת מצרים ומתן תורה. אנו יודעים שהדרך ארוכה, רצופת קשיים וניסיונות, אבל אנחנו אנשי אמונה שמתחזקים בה.

השבוע חל יום השנה העשרים וחמש להסתלקותו של מו"ר מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל, מייסד ונשיא "ארץ חמדה".

מו"ר היה מורה הדרך בנושא "התורה והמדינה" (הוא גם ערך ופרסם מאמרים רבים, במשך שנים רבות, של הקובץ התורני החשוב בשם זה).

שתי שאלות מרכזיות שהן במהותן אחת, העסיקו את תלמידי החכמים עם קום המדינה: מה מקומה ומעמדה של מדינת ישראל - המדינה היהודית והדמוקרטית, שהוקמה בידי הציבור הכללי, שרובו הגדול לא הגדיר עצמו כשומר מצוות, מבחינה הלכתית? איך ניתן לגשר בין מדינה, שמונהגת בידי מלכים, נביאים, כהנים וחברי סנהדרין, אנשי מופת מבחינה רוחנית ותורנית, לבין מדינה שבראשה עומד ראש ממשלה כראש הרשות המבצעת, נשיא במעמד ייצוגי, כנסת - פרלמנט שמייצג את הרשות המחוקקת, שחבריה ברובם אינם מחויבים לשולחן ערוך, רשות שופטת ובית משפט עליון, שלעתים הם לעומתיים למה שנקרא "דין תורה"?

גם בתחום זה ניתן לזהות שלש גישות המייצגות שלש קבוצות.

א.   אנשי אמונה, שמאמינים אמונת אומן בהבטחה האלקית, להחזיר את כל עם ישראל לארץ ישראל, ולכונן מחדש מדינה יהודית, שתהיה מופת וסמל למדינה מתוקנת, שחזון ישעיהו יתקיים בה. מדינה המשמשת מקום עליה לרגל לכל אומות העולם, שבאים ללמוד בבירתה ירושלים. איך מנהלים ומפתחים מדינה המבוססת על צדקה ומשפט.

ב.   אנשים שאינם מאמינים בתורה שבכתב ו/או בתורה שבע"פ, או שאינם מאמינים שמדינת ישראל יכולה להיות הכלי, שבאמצעותו יתקיים חזון הנביאים.

ג.   אנשים שאיבדו את סבלנותם, והם מוכנים לעשות הכל כדי לזרז את הגאולה, גם בדרכים המנוגדות לדרך התורה.

מרן הגר"ש ישראלי היה ממורי הדרך החשובים ביותר של הקבוצה הראשונה.

בשורות הבאות ניתן דוגמא לדרך שבה הוא התמודד עם האתגר החשוב, איך לנהל מדינה יהודית ודמוקרטית במציאות של ימינו?

הפוסט מודרניזם העלה לדיון ציבורי, את השאלה של האוטונומיה שיש ליחיד, כאזרח במדינה דמוקרטית. השאלה מופיעה בחריפות יתר, כאשר שאלות לאומיות או חובות רוחניות ותורניות, מתנגשות, לכאורה, עם זכויות הפרט.

לרב ישראלי זצ"ל היה את החזון גם במציאת הדרך הנכונה בתחום זה.

הגרש"י זוין זצ"ל כתב מאמר אודות "משפט שיילוק" המפורסם. לדעתו אין לאדם בעלות על גופו כלל וכלל. לא רק הנשמה שייכת להקב"ה, אלא גם הגוף. לכן, האדם איננו יכול לנהל משא ומתן עסקי על חלקי גופו.

הרב ישראלי חלק עליו, וטען שלאדם יש בעלות על גופו. ההלכה מגבילה בעלות זו, אוסרת על האדם להתאבד או להסתכן ואפילו לחבול בגופו (שלא לצורך, היריעה כאן קצרה מכדי להגדיר זאת במדויק).

השאלה הגדולה שעומדת במוקד הויכוח היא: האם מותר לאדם למכור איבר מגופו כמו כליה, כדי לצאת ממשבר כספי קשה, שגורם לעניות של משפחתו? הרב ישראלי הבהיר שעקרונית הדבר מותר, אבל המדינה חייבת על פי ההלכה לחוקק חוקים, שימנעו סחר בלתי הוגן באיברים וניצול של חלשים מבחינה כלכלית או אחרת, בידי בעלי ממון או שררה.

לפי הרב ישראלי, בוודאי אין חיוב הלכתי לתרום, אבל תרומה לשם שמים מותרת, ומי שמציל חיים באמצעות תרומה שכזו, לגיבור ייחשב ולדמות מופת מבחינה תורנית ורוחנית.

בזכות פסיקתו של מרן הגר"ש ישראלי, ופועלו המדהים של הרב אברהם ישעיהו הבר זצ"ל, מדינת ישראל הפכה לאות ולמופת לכל העולם, לחיים על פי אידאל תורני, המפיץ אור נעים ומרפא, לכל העולם כולו. זהו יישום מרומם של תורת "התורה והמדינה". עוד צעד קטן בשורה ארוכה של צעדים בעקבותיהם של יהושע וכלב, ובעקבותיהם של המאמינים, בעלי הסבלנות, בכל הדורות.

מי יתן ונזכה להמשיך ולהפיץ את תורתו של מו"ר מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל, ביתר שאת וביתר עוז, בדרכי נועם.