שנת תש"ף | שבת פרשת שלח

הלכה פסוקה: תקצירים מתוך פסקי דין - רשת בתי הדין 'ארץ חמדה גזית

שכר כפול לעובדת שפוטרה בחופשת לידה ומצאה עבודה אחרת
ארץ חמדה גזית רמת גן / שבט תשע"ג / תיק 72111 

דיינים: הרב אהרון כ"ץ, הרב סיני לוי, הרב ניר ורגון

המקרה בקצרה:
בחודש חשון תשע"ג בית הדין הוציא פסק דין בעניין תביעת התובעת שעבדה אצל הנתבעת בתור מנהלת מעון, ופוטרה מעבודתה אצל הנתבעת, בעודה בחופשת לידה. בית הדין קבע כי על הנתבעת לשלם לתובעת את משכורתה משום שהיא פוטרה בעודה בחופשת לידה. בחודש טבת תשע"ג פנה מנהל הנתבעת לבית הדין וביקש לבדוק אם עליו להמשיך לשלם את משכורתה, משום שהיא מצאה עבודה במקום אחר. מאידך, היא מקבלת במקום החדש שכר נמוך מזה ששולם לה קודם. במקביל, הלינה התובעת על כך שהנתבעת שילמה את שכרה אך לא החזירה אותה לעבודה. בית הדין דן בשתי הסוגיות.

פסק דין:
הנתבעת תשלם 2,700 ₪ בקירוב על כל חודש בו התובעת עבדה במקום עבודה אחר.

נימוקים בקצרה:

א.   מעמדם ההלכתי של חוקי המגן ופרשנות בתי המשפט
בית הדין מכיר בחוקי הכנסת בענייני עבודה, אך אינו מחוייב לפרשנות החוק על ידי בתי המשפט. לפי סעיף 9 לחוק עבודת נשים נאסר על מעסיק לפטר עובדת בהריון או בחופשת לידה. בנוסף, ימי ההודעה המוקדמת אינם יכולים להיות חלק מהימים האסורים בפיטורין. בית הדין התרשם שהפיטורין היו בגלל חוסר שביעות רצון מהתאמת העובדת לתפקיד, ולא בגלל הלידה, למרות זאת כיון שהנתבעת לא פתחה בהליך הנדרש ע"פ החוק מול משרד התמ"ת לאישור הפיטורין הרי שאסור היה לפטר את העובדת.

ב.   זכות לעבודה או זכות לתשלום שכר?
ברובם של ההסכמים הקיבוציים אין חובה על המעסיק לספק עבודה לעובד, אלא רק במקרה שבו היעדר עבודה בפועל פוגע במוניטין של העובד. בתי המשפט הבדילו בין מקרים שבהם חלה חובה על המעסיק להעסיק את העובד, לבין מקרים שלא חלה חובה כזו. לפי ההלכה מעסיק שאינו מספק עבודה לעובד אינו נחשב כמפר חוזה, משום שהוא יכול לחזור בו, ולשלם לפועל כפועל בטל. גם במקרים בהם קובעת ההלכה שמעסיק חייב לשלם לעובד שכר מלא (בבא מציעא עז ע"א) משום שהעובד מעדיף יותר לעבוד מאשר להיות מובטל, המעסיק אינו חייב להעסיקו, אלא רק לתת לו שכר גבוה יותר.

ג.    קבלת שכר כפול במקרה של עובדת שפוטרה שלא כדין
בפסק דין של בית הדין הארצי לעבודה, נדון מקרה שבו עובדת התחילה לעבוד במקום אחר בתקופה בה היתה זכאית לתשלום שכר ממקום העבודה הקודם. נקבע שם כי יש להבחין בין עילת תביעה מכוח חוק עבודת נשים, לבין עילת תביעה מכוח דיני הנזיקין, שבה יש חובה על הניזק להקטין את הנזק.
לעומת זאת, בהלכה נאמר (ש"ך חו"מ שלג, ט) שישנה מחלוקת האם מעסיק שכרת חוזה עבודה עם עובד וכרגע אין לו אפשרות להעסיק אותו, רשאי לדרוש מהעובד לעבוד אצל אדם אחר בעבודה ששכרה נמוך יותר ממה ששכר אותו, והמעסיק ישלים לו את השכר. אך אין חולק שאין אפשרות לחייב את העובד לחפש עבודה בעצמו.
מצד שני, מדברי הש"ך עולה שאם העובד מצא עבודה במקום אחר, הוא לא זכאי לשכר כפול, גם מהמעסיק הראשון וגם מהשני (כך גם עולה מפסק דין עבודה של בית המשפט). אמנם אם חיוב השכר של המעסיק הוא בגדר קנס אזי יש לחייבו גם במקרה שבו העובדת החלה לעבוד במקום אחר. לכן, במקרה שבו הפיטורין נבעו מההריון, הרי שיש לחייב את המעסיק גם בשכר כפול כקנס. אולם, אם עילת הפיטורין אינה קשורה להריון הרי שאין מקום לשכר כפול.
פסק דין אחר של בית דין זה (71070) עסק במקרה שמעסיק פיטר עובדת ושניהם לא ידעו שהיא בהריון, אותה עובדת מצאה עבודה במקום אחר, ובית הדין פסק שהמעסיק אינו חייב לשלם לה שכר כפול. במקרה שלנו, המקרה אינו חד משמעי משום שהלידה היתה ידועה בזמן הפיטורין, ולכן יש יסוד של קנס בתשלום השכר. כמו כן, יש צד לומר שכיון שהנתבעת עבדה במשרה חלקית אצל התובעת, הרי שאפשר לומר שחלק משעות העבודה אצל המעסיק החדש הן על חשבון השעות הפנויות שהותירה לך המשרה החלקית אצל המעסיק הראשון.
לכן לעובדת יש זכאות לחלק משכרה אצל המעסיק הראשון, למרות שהיא עובדת כעת במקום אחר. לפיכך בית הדין קבע בדרך של אומדן שהתובעת זכאית לקבל מהנתבעת את ההפרש בין שכרה כעת לשכרה אצל הנתבעת בסך של כ-1,100 ₪ לחודש. בנוסף, היא זכאית לתשלום של עוד 1,600 ₪ לחודש. הנתבעת זכאית לקזז את מה ששילמה ביתר החודשים הקודמים.

למעבר לפסק הדין

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר