שנת תש"ף | שבת פרשת קורח

אחד הביטויים המלווים אותנו בפרשיות שלח וקרח הוא עולים או לא עולים?

בפרשת שלח לך זיהינו שלש קבוצות: העולים - יהושע וכלב. וז"ל הכתוב: "וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ" (במדבר י"ג  ל). 

הלא עולים – עשרת המרגלים, וז"ל הכתוב: "וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ אָמְרוּ לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ" (שם לא),

העולים כנגד רצון השם - מעפילים, וז"ל הכתוב: "וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר וַיַּעֲלוּ אֶל רֹאשׁ הָהָר לֵאמֹר הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ אֶל הַמָּקוֹם .... וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה ... אַל תַּעֲלוּ" (שם מ – מב).

גם בפרשת קרח אנו מוצאים עימות דומה, דתן ואבירם התריסו כלפי משה רבנו: "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה" (שם יב). הנימוק בפיהם הוא כפול: "הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר ...  אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ" (שם  יג- יד).

הביטוי המיוחד: אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, ליווה את עם ישראל מאז ההתגלות של הקב"ה למשה רבנו, ליד הסנה  (שמות ג' ח), אע"פ כן, דתן ואבירם, בחוצפתם, כינו בכינוי זה דווקא את ארץ מצרים. בזאת הם מתחברים שוב אל עשרת המרגלים.

ננסה להבין יותר לעומק את משמעות כינויה של ארץ ישראל דווקא כ- אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, נפנה לנבואת ישעיהו על ימי חזקיהו, שם הנביא חוזר (כמעט), שלש פעמים על ביטוי מקביל. ואלו דבריו: "לָכֵן יִתֵּן אֲדֹנָי הוּא לָכֶם אוֹת ...  חֶמְאָה וּדְבַשׁ יֹאכֵל לְדַעְתּוֹ ... וְהָיָה מֵרֹב עֲשׂוֹת חָלָב יֹאכַל חֶמְאָה כִּי חֶמְאָה וּדְבַשׁ יֹאכֵל כָּל הַנּוֹתָר בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (ז' יד – כב). הנביא מדבר על זמן גאולה, לשארית העם שתנצל מהחורבן האכזרי, שהביאו האשורים על הארץ (עיינו ישעיהו א' ה-ט).  הוא מבטיח שפע של חלב ודבש, שהם סמל הפריחה החקלאית של ארץ ישראל. נבואה זו חוזרת על עצמה בדברי נביאים רבים. ניתן מספר קטן של דוגמאות: נבואת יואל – "וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא יִטְּפוּ (יזובו) הֶהָרִים עָסִיס (דבש פירות) וְהַגְּבָעוֹת תֵּלַכְנָה חָלָב..." (ד' יח). נבואת עמוס – "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ד' וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְכָל הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה (מרב חלב): וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ..." (ט' יג-יד). נבואת ירמיהו – "עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ:...הִנְנִי מֵבִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן וְקִבַּצְתִּים מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ בָּם עִוֵּר וּפִסֵּחַ הָרָה וְיֹלֶדֶת יַחְדָּו קָהָל גָּדוֹל יָשׁוּבוּ הֵנָּה" (ל"א ד–ז). נבואת יחזקאל – "וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא:....וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה וְנֹשְׁבוּ הֶעָרִים וְהֶחֳרָבוֹת תִּבָּנֶינָה" (ל"ו ח – י). על נבואות אלה ובמיוחד על נבואת יחזקאל לימדונו חז"ל: "ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר ו"וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל..." (סנהדרין דף צח ע"א). לפי זה דתן ואבירם לא חלקו רק על מנהיגותו של משה, שהוציאם ממצרים בדרך אל ארץ ישראל - אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, אלא גם על נבואות הגאולה בענין ישיבה בארץ תחת הגפן והתאנה. ואם, ח"ו, תהיה גלות, על חזרתו של העם לארץ ישראל פורחת.

בדור שלנו אנו זוכים לתקן את חטאם של המרגלים, חטאם של דתן ואבירם. עם ישראל חוזר לארץ ישראל, ארץ ישראל מקבלת את פניו בחָלָב וּדְבַשׁ.

הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל הוא על טבעי, יתכן ומבחינה שכלית ורציונלית, גם עשרת המרגלים צדקו וגם דתן ואבירם. אבל אנחנו אנשי אמונה, ההולכים בדרכם של משה רבנו ושני תלמידיו- יהושע וכלב. למרבה הפלא, בחסדי השם, המציאות בשטח תומכת באמונה ובחזון. ניתן שתי דוגמאות.

א. דבריו של הדמוגרף וההיסטוריון המוביל בעולם היהודי, שמעון דובנוב, שכתב בשנת 1898 (במאמריו ואח"כ בספרו, מכתבים על היהדות הישנה והחדשה, 1907, תקציר בעברית 1937) שבשנת 1998 יהיו בארץ ישראל מקסימום חצי מיליון יהודים, ללא מדינה וללא הכרה בין לאומית בזכויותיהם הלאומיות, הם יהיו תלויים בחסדי יהדות התפוצות. אין צורך להסביר כמה הוא טעה.

ב.  ציטוט של סט סיגל, חבר המועצה האמריקאית לביטחון לאומי שכתב בספרו כי הטכנולוגיות הישראליות בתחום המים וההשקיה הם המפתח העשוי לשנות את חייהם של ארבעה מיליארד בני אדם, לטובה.

(יצא גם בעברית, המאבק על כל טיפה, סלע מאיר 2015 ובאנגלית Seth M Siegel, Let There be Water, Thomas Dunne Books 2015)

אכן, יותר ממאה וחמישים מדינות בעולם, עושות שימוש בטכנולוגיות אלה שפותחו בישראל.

לכן נסכם, משה אמת ותורתו אמת, עָלֹה נַעֲלֶה!