שנת תש"ף | שבת פרשת דברים

בימים אלה אנו אבלים על חורבן בית המקדש, הראשון והשני. היבט חשוב של נושא זה הוא איבוד הריבונות המדינית. ללא מדינה עצמאית שבראשה רשות מבצעת, בלשון התורה מלך, אין אפשרות לבנות את בית המקדש.

כך פסק הרמב"ם: "שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ, למנות להם מלך שנאמר שום תשים עליך מלך, ולהכרית זרעו של עמלק שנאמר תמחה את זכר עמלק, ולבנות בית הבחירה שנאמר לשכנו תדרשו ובאת שמה" (הלכות מלכים פרק א הלכה א).

מצוות מינוי המלך קודמת לשתי המצוות שבאות בעקבותיה, שהן תלויות בה (עיינו שם ה"ב). עם ישראל לא קיים את המצוות הללו למעלה מארבע מאות שנים = מזמן הכניסה לארץ בימי משה ויהושע. מדוע?

התשובה היא: לא הייתה עצמאות!

מה עיכב אותה?  לעתים המסר החזק יותר, הוא השתיקה.

הפלישתים עיכבו את הריבונות והעצמאות ולכן הם כמעט לא מופיעים בתורה (הפלישתים של ימי האבות הם לא הפלישתים בהם נעסוק במסגרת זו).

בלשון החומשים שמות עד דברים, נזכרים הפלישתים רק בספר שמות.

בפעם הראשונה, בציון העובדה הכואבת, כי אי אפשר להגיע ממצרים לארץ ישראל בדרך הקצרה, דרך ארץ פלישתים: "פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה" (י"ג יז). עוצמתם של הפלישתים איננה מאפשרת בזמן זה מאבק חזיתי נגדם.

בפעם השניה, בציון גבולות הארץ המובטחת (כ"ג לא).

הפלישתים מופיעים שוב תוך פירוט האזורים בארץ ישראל שנותרו בידי תושביהם, ובני ישראל, בראשות יהושע, לא הורישו: "...וְהָאָרֶץ נִשְׁאֲרָה הַרְבֵּה מְאֹד לְרִשְׁתָּהּ: זֹאת הָאָרֶץ הַנִּשְׁאָרֶת כָּל גְּלִילוֹת הַפְּלִשְׁתִּים וְכָל הַגְּשׁוּרִי: מִן הַשִּׁיחוֹר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם וְעַד גְּבוּל עֶקְרוֹן צָפוֹנָה לַכְּנַעֲנִי תֵּחָשֵׁב חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים הָעַזָּתִי וְהָאַשְׁדּוֹדִי הָאֶשְׁקְלוֹנִי הַגִּתִּי וְהָעֶקְרוֹנִי וְהָעַוִּים" (י"ג א – ג). (על מה שקרה בתקופת השופטים נדון בשבועות הקרובים).

נשוב עתה לפרשת דברים. משה רבנו מסכם את המהלכים, שיאפשרו ליהושע בן נון להנחיל לעם ישראל את ארץ ישראל המערבית. הוא מסכם את הדרך הארוכה שהעם עשה בעבר הירדן המזרחי, בהנהגתו: המלחמות נגד עוג וסיחון, העיקוף של ארץ אדום מואב ועמון, ונתינת הנחלה לשבטי עבר הירדן. אף מילה על הפלישתים! כנראה שמשה רבנו ידע והבין שהבעיה לא הולכת להיפתר בקרוב.

ריבונות ישראלית והקמת מדינה מאוחדת, היא משימה שכדי להשיגה צריך הרבה סייעתא דשמיא, מנהיגות מיוחדת, כוחות נפש וכוח צבאי מצוייד ומאורגן. מדובר על דרך ארוכה, המשימה הושלמה בהדרגה רק בימי שמואל הרואה, שאול המלך ובעיקר בימי דוד המלך.

דורנו, אחרי יותר מאלפיים שנה ללא עצמאות וגלות קשה, זכה לעצמאות וריבונות על חלקים נרחבים של ארץ ישראל המערבית. חלום של דורות התגשם תוך כדי הליך מופלא של קיבוץ גלויות. חובה עצומה מוטלת על שכמינו לשמור על זה!!! התפוררות חברתית ואנרכיה ברחובות הם תהליכים מסוכנים ביותר. התדרדרות בתחום זה טבעה להיות מעריכית – אקספוננציאלית.

עליה מעריכית במספר החולים בהחלט מסוכנת, אך הסכנה במלחמת אחים הרבה יותר חמורה ומדאיגה.

בימים אלה רוב הציבור חש שההנהגה איננה במיטבה, אלפים יצאו לרחובות, רובם מתוך כאב אמיתי, לצערנו חלקם איבדו כל רסן ומעצור. המצב הוא מצב חירום והוא מחייב את כולנו להתאחד, לעזור זה לזה, לתמוך במי שזקוק, ולשמור מכל משמר על המתנה הטובה שקיבלנו.

דווקא בימים אלה, ימי בין המצרים, נשמור על מדינתנו הנפלאה מתוך אהבה ואחדות, שהרי הנגיף איננו מבדיל בין חלקי החברה.