|
 שנת תשס"ג | שבת פרשת וישב, חנוכההתורה והמדינה (מעזבונו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל)הצלת הרבים על ידי הפקרת היחיד (המשך)בשבועות הקודמים ניסינו להבין מה פשר הביטוי "אם היה מחוייב מיתה כשבע בן בכרי" ? האם מדובר בחיוב מיתה על פי ההלכה במשפט העברי? אם כן למה להסגירו ידונו אותו בבית הדין ואם חייב מיתה ב"דינא דמלכותא" אם כן חייב גם מדין תורה !? והבאנו את תירוצו של מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל. השבוע נביא את תירוצו של מורו ורבו של רבינו מרן הראי"ה קוק זצ"ל המובא ב"אורות הרמב"ם" בתוך "לאורו" (תודתנו לרב שלמה כץ שהעיר את תשומת ליבנו לדברים אלה). וז"ל מרן הרב: "ונראה דמיירי במחוייב מיתה מדין המלכות, שאף על פי שביד המלכות יש כח גם על פי דין תורה להרוג, מכל מקום אין חיוב של 'וביערת הרע מקרבך' על זה. אלא דיש לומר דבמלך ישראל, אם תחת יד אותו המלך מחוייב הוא לשמוע בקולו, דאסור למרוד במלך, על כן ממילא מחויב (כל מי ששומע את פקודת המלך) בכל גווני לעשות כדבר המלך אפילו בלא אונס (מצידו של המלך). אלא דכאן מיירי במלך נכרי, שאע"פ שאינו עושה איסור במה שהורג בדין המלכות(כי זו חובתו מצד מצוות דינין שגם בני נח מצווים עליה, או מצד שזה זכותו כי דינא דמלכותא קיים גם במלך גוי), מכל מקום לא מצינו על זה חיוב לכל יחיד לשמוע (לכן אין להסגיר אלא אם כן ייחדו אותו). ואי משום דדינא דמלכותא, יש לומר דהיינו (שסמכותו של המלך היא רק) בעניני מסים ומטעם דהוי גזל, אבל לא בדבר שאין שייך לגזל. וכאן בעובדא דשבע בן בכרי, ע"י מרידת העיר אחרי שנטו רבים מישראל מעל דוד, יש לומר דלא היו מחוייבים לציית אותו בעניני מלכות, כדקיימא לן "דהיה מתכפר בשעירה כיחיד" ע"י מרידת אבשלום [כלומר שדוד איבד דין "נשיא"-מלך והפך להיות אזרח מן השורה (עיין ויקרא ד' כב לעומת ד' כח שם מבואר שהנשיא – המלך מתכפר בשעיר וההדיוט – כל אזרח אחר בשעירה)]. ויש לומר דהוא הדין כל מרידה של קיבוץ הנוטים הנם נידונים בפני עצמם אם הם רבים ומחולקים, אלא שיש כח מצד דין מלחמה ללחום אפילו מלכי ישראל זה בזה על כן אין לזה כי אם דין מלכות, שמצד שהמלכות אינה עושה איסור ויש לה משפט להרוג, מותר למסור במקום אונס כהאי גוונא (שייחדו אותו).
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
