שנת תשפ"א | שבת פרשת ניצבים

שו"ת במראה הבזק: הקדמת הסעודה בערב שני של ראש השנה, בשעת הדחק

(מתוך ח"י)

   Göteborg, Sweden                 גטבורג, שבדיה      

אלול תשע"ח

השאלה
האם בשעת הדחק ניתן לעשות קידוש ולאכול את הסעודה של ליל חג שני עוד לפני צאת היום הראשון, ובשעת צאת היום הראשון להדליק נרות ולהמשיך בסעודה? כאן בשוודיה השקיעה היא ב-19:46, וזמן הדלקת נרות הוא ב-20:47. 

לא נגיע הביתה מבית הכנסת לפני השקיעה וממילא הסעודה תהיה אחרי השקיעה. מה ניתן לעשות כדי שלא יצטרכו כולם לחכות ולהתעכב עד אחרי הדלקת נרות לקידוש, סדר הסימנים וחימום האוכל?

תשובה

א. בשעת הדחק אפשר להתחיל את הסעודה ביום הראשון ולהמשיכה עד הלילה השני.¹

ב. לגבי חימום האוכל:

     ישנן שתי אפשרויות במקרה כזה לחמם את האוכל לפני שחוזרים מבית הכנסת בלילה:

     1.  אם תוכלו להתחיל את הסעודה יותר מוקדם ולאכול מבעוד יום קצת מהמאכלים שהוחמו, תוכלו לחמם ולבשל אותם מבעוד יום ולהמשיך בסעודה אל תוך הלילה.²

     2.  אפשרות נוספת היא לחמם את האוכל על ידי גוי. אמנם היתר זה הוא רק לגבי חימום האוכל, היינו כשיש שאלה של הכנה מיום טוב לחברו לבד; אין להתיר בישול על ידי נכרי במצב שכזה.³

__________________________________

¹ בשו"ת מנחת יצחק (ח"י סימן מא ענף א) נשאל לגבי אברך שהולך לבית חולים כדי להוציא את החולים בקידוש, האם בליל יום טוב שני של גליות מותר לו לקדש להם מבעוד יום כאשר "הימים ארוכים ביותר, ושם בביה"ח א"א לבוא ולאכול עם החולים בזמן שהוא כבר לילה ממש". המנחת יצחק מביא את דברי הכתב סופר (שנדפס בגליון השלחן ערוך על הט"ז או"ח סימן תפט ס"ק י), "דבקידוש אינו מפסיק קדושת [כצ"ל] ז' [=היום השביעי של פסח], ואינו דומה להבדלה דמפריש בין קדושת שבת לקדושת יו"ט..." ומסיק המנחת יצחק, "תבנא לדינא לפי"ז בנד"ד (בשעת הדחק בנוגע לבית החולים שם כמ"ש כב"ת [=כמו שכתב כבוד תורתו]), שפיר יש מקום לסמוך על המקילים לקדש מבעוד יום חוץ מיום טוב שני של פסח ויום טוב שני של סוכות... אמנם בימים אחרונים של פסח וסוכות ושני ימים טובים של ר"ה, ואפילו יום טוב ב' של שבועות, שפיר יש להקל לקדש מבעו"י, ובפרט בשעת הדחק בנוגע לבית החולים כנד"ד". וראה עוד בשמירת שבת כהלכתה ח"ב פרק מז הערה קיא.

² בשו"ת רב פעלים כותב (אורח חיים חלק ד סימן כג) שאם מקדים את הסעודה לפני השקיעה, יכול אף לחמם את האוכל מבעוד יום, ואין כאן הכנה מיום טוב ראשון לשני שהרי אוכל ביום הראשון עצמו. לדעת הרב פעלים אף ידליקו נרות מבעוד יום במקרה זה. נביא את לשונו:

"שאלה. בליל יום טוב שני של גליות הנשים מדליקין נרות של יום טוב, אם צריכין להמתין עד חשיכה ממש כדי שלא יהיה יום טוב ראשון מכין ליו"ט שני... גם עוד הוצרכנו לשאול כי פה עירנו יע"א [=יגן עליה א-להים] מזדמן בהרבה שנים... מחמת החמימות ימצא מיני יתושין הרבה... בתחלת הלילה מעת חשיכה יותר, על כן העולם רוצים להקדים לאכול סעודת הלילה קודם שתחשך בעוד שיש אור היום עדיין דהיינו בעת שקיעת השמש ממש או מעט קודם שקיעתה כדי שיהיו רואים את התבשיל... על כן אם בלילה כזאת מותרין להדליק הנרות מבע"י [=מבעוד יום] כדי שיעשו הקדוש לאור הנר של יום טוב...

תשובה. הנה הגאון הלבוש בסי' תפ"ח כתב וז"ל ושוהין בין מנחה למעריב עד הלילה כדי שלא יעשו מלאכה מיו"ט זה ליו"ט זה מבע"י לצורך הלילה וכו'... אפי' ביום טוב דר"ה דקדושה אחת הם ויומא אריכתא הוא, ה"מ לחומרא ולא לקולא...

וראיתי להרב מהרי"ש ז"ל בהגהו' בס' מגינים בסופו שכתב על סי' רס"ג וז"ל ביום טוב ראשון יש להדליק קודם הלילה כמו בשבת אבל ביום טוב שני יש להדליק בערב אחר בואם מביה"כ דאל"כ יהיה נראה כמכין מיו"ט ראשון לשני כ"כ הסמ"ע בשם אמו הצדקת ז"ל אבל מצאתי בא"ר סי' תפ"ח שהביא בשם של"ה גם ביום טוב שני תדליק קודם הלילה ע"ש, והני נשי דידן נהגו גם ביום טוב להדליק בלילה אחר יציאתם מביה"כ ולפע"ד נשתרבב המנהג מסוכות וכו' ולכך מדליקין תמיד בלילה בכל יום טוב ומכ"ש ביום טוב שני שיש לחוש למ"ש אשת הסמ"ע ז"ל עכ"ל ע"ש.

הרי לך החששא שיש לאסור להדליק קודם הלילה היא יוצאה מאשת הסמ"ע שהזכירו אותה הרבנים ז"ל אבל מדברי הרב אליה רבא ז"ל נראה שיש להתיר קודם הלילה.

ונראה לומר דגם לדברי אשת הסמ"ע והרבנים ז"ל שחשו לדבריה זו אינו אלא בהיכא שהם מקדשים אחר חשיכה... ונמצא מקדימים להדליק ביום טוב ראשון לצורך יום טוב [שני] אבל לדידן שמתפללים הצבור ערבית מבע"י כסברת ר"י ובאים לביתם באור היום ורוצים לקדש ולאכול מבע"י קודם חשיכה נראה דלכ"ע מותר להם להדליק הנרות מבע"י כדי שיאמרו הקדוש כשהנרות דולקות דיש בזה מצוה וכאשר נבאר בס"ד".

בשו"ת בני בנים (חלק ג סימן ב) מאריך אודות הקדמת קידוש וסעודה בליל יום טוב, ומציין לדברי הרב פעלים אלה. והוא כותב (בד"ה איברא), "ואפילו אם נחשוש להכנה עדיין יש עצה לפי מה שכתב בשו"ת רב פעלים... שלפי זה אפשר להתפלל מעריב עם פלג המנחה ולמהר ולקדש ולאכול קודם חשיכה שאז גם אם מכין לסעודה הוי לצורך אותו יום ומותר..."

לכן, אם תוכלו להתחיל את הסעודה יותר מוקדם ולאכול קצת מהמאכלים מבעוד יום, תוכלו להכין אותם מבעוד יום ולהמשיך בסעודה אל תוך הלילה.

³ המחבר כותב (אורח חיים סימן שז סעיף ה), "דבר שאינו מלאכה, ואינו אסור לעשות בשבת אלא משום שבות, מותר לישראל לומר לא"י לעשותו בשבת; והוא שיהיה שם מקצת חולי, או יהיה צריך לדבר צורך הרבה, או מפני מצוה. כיצד, אומר ישראל לא"י בשבת לעלות באילן להביא שופר לתקוע תקיעת מצוה; או להביא מים דרך חצר שלא עירבו, לרחוץ בו המצטער; ויש אוסרין". רואים שסתימת המחבר היא שמותר לבקש מנכרי לעשות איסור דרבנן בשבת, כאשר "צריך לדבר צורך הרבה".

קשה להציע הגדרה מדויקת של "צריך לדבר צורך הרבה". המשנה ברורה שם בסימן שז כותב (ס"ק כב), "צורך הרבה. עיין במ"א שמסיק דדוקא במקום הפסד גדול אבל בלא"ה אין להקל כלל ובא"ר מפקפק אפילו באופן זה". שם בסעיף יט (ס"ק סח), לגבי טלטול מוקצה וטלטול מרשות היחיד לכרמלית, נראה שהמשנ"ב מכריע כמג"א, ומתיר "לצוות לאינו יהודי בהדיא... אם יש בזה הפסד גדול". וכן משמע מדבריו במקום אחר לגבי טלטול מוקצה (סימן שלד ס"ק ח), "ועיין לעיל בסימן ש"ז ס"ה סתם שם המחבר כדעה הראשונה ששנאה בסתמא כדעת הרמב"ם דאיסור שבות מותר ע"י א"י [=על ידי אינו יהודי] במקום שהוא צריך לדבר צורך הרבה ועיין שם במסקנת המ"א דדוקא במקום שיש הפסד גדול". וכן כותב לגבי לשלוח מכתב על ידי נכרי (סימן רמז ס"ק יח), ש"במקום הפסד גדול יש להתיר בכה"ג דהוי שבות דשבות במקום פסידא דמותר".

המשנה ברורה כותב לגבי קשירה בשבת (סימן שיז ס"ק כה), "כל קשר שהוא עשוי לזמן ולא לתמידות ואפילו אם הוא קשר אמיץ יש להקל ע"י א"י לקשור ולהתיר אם הוא לצורך הרבה דהוי שבות דשבות". ולגבי טלטול בעלי חיים משמע במשנה ברורה (סימן שטז ס"ק לג) שמתיר איסור דרבנן גם בהפסד לא גדול.

המשנ"ב כותב לגבי הדחת בשר לצורך חול כדי שלא ייפסד (סימן שכא ס"ק כא), שיש לאסור כאשר "אין הפסד כל כך". לגבי הכנת אוכל לחול המשנ"ב (סימן שיט ס"ק סב) מתיר על ידי נכרי "במקום פסידא". אבל במקום אחר כשדבר על הכנת אוכל לצורך חול (סימן רנד ס"ק מג) נראה שהתיר גם בלי חשש הפסד.

יש לדון האם המצב שלנו נחשב צורך והפסד מספיק כדי להתיר אמירה לנכרי בדבר שכל איסורו הוא מדרבנן לבד.

אלא שבמקרה שלנו, בו מדובר מצד הכנה מיום טוב ראשון של ראש השנה לחברו, יש עוד סניפים להקל:

1) בפרי מגדים כותב (משבצות זהב סימן תק ס"ק ד), "ואני מסופק הא שבות דשבות על ידי עכו"ם דוקא לצורך מצוה או דוחק גדול מותר, היינו בשבות מלאכה דאסמכוה אקרא "לא יעשה" בצירי... הא טירחא יתירא ביום טוב י"ל עכו"ם שרי..." ואמנם שם (אשל אברהם ס"ק יג) מוסיף בזה, "ומ"ש [=ומה שכתבתי] בט"ז, עובדין דחול וטרחא שלא לצורך יום טוב אי שרי על ידי עכו"ם; מהא דאין מטילין גורלות בשבת ויום טוב אף על ידי עכו"ם, י"ל [=יש לעיין] קצת". אבל אחר כך כותב (אשל אברהם ריש סימן תקג), "אפילו רק הכנה בעלמא, חיפוש ספר תורה מיו"ט לשבת, אסור... ונסתפקנו על ידי עכו"ם בדבר שאין מלאכה, יש לומר שרי". היינו, שנראה שנטייתו היא שבאיסור הכנה, שאינו דבר שאסור מצד דמיון לעשיית מלאכה, יהיה מותר על ידי נכרי. וכותב על זה המנחת יו"ט (על הקיצור שלחן ערוך סימן קא סעיף ב, ס"ק ח), "ובזה אפשר ללמד זכות קצת במה שראיתי נוהגין להקל להביא מים ע"י עכו"ם מיו"ט לחבירו". ובארחות חיים [כהנא] כותב על דברי הפרי מגדים באופן יותר מוכרע, "ואף שהוא כתב כמסופק כדרכו הטוב, מ"מ מסתבר להקל".

2) סניף נוסף להקל בנידון שלנו הוא הבנה אחת בשיטת הרמב"ם. הרמב"ם כותב (הלכות עירובין ח,ח), "המערב לשני ימים טובים של גליות או לשבת ויום טוב, אף על פי שהוא עירוב אחד לרוח אחת לשני הימים, צריך שיהיה העירוב במקומו מצוי בליל ראשון ובליל שני כל בין השמשות... מפני שהן שתי קדושות ואינן כיום אחד כדי שנאמר מליל ראשון קנה העירוב לשני ימים". המגיד משנה שם כותב שמנימוקו זה של הרמב"ם, "מפני שהן שתי קדושות ואינן כיום אחד", נראה שסובר שבשני ימי ראש השנה, שהם כן "כיום אחד", אין צורך שיהיה העירוב "במקומו מצוי" בלילה השני. ועל זה משיג הראב"ד שם, "א"א טעה בזה שאפילו בשני ימים טובים של ר"ה אף על פי שהן קדושה אחת צריך שיהא העירוב קיים בליל שני ובמקומו דלחומרא אמרינן שהן קדושה אחת אבל לקולא לא אמרינן". המגיד משנה כותב על דברי הראב"ד האלו, "ואני אומר לא טעה רבינו... אלא ודאי כל שהן בקדושה אחת, לכל דבריהם הוא... בשני י"ט של ר"ה פשיטא להו דקדושה אחת הן ואפילו לקולא ולזה הסכים הרשב"א ז"ל בספר קצר שלו וכ"כ ר' פנחס הלוי באזהרות שלו ועיקר".

המחבר כותב (סימן תקג סעיף א), "אסור לאפות או לבשל או לשחוט ביום טוב לצורך מחר, אפילו הוא שבת או יום טוב ואפילו בשני ימים של ר"ה". לפי המגן אברהם שם (ס"ק א), דברי המחבר הם נכונים גם לפי הרמב"ם. שהרי הוא מעיר שכאן המחבר אוסר הכנה אפילו מיום ראשון של ראש השנה לחבירו, כאשר בהלכות עירובין (סימן תטז סעיף ב) הוא פוסק כרמב"ם הנ"ל, ומשמע ששני ימי ראש השנה הם כיום אחד גם לקולא. המגן אברהם מתרץ: "וי"ל דהא באמת ראשון עיקר וא"כ אסור לבשל בו ליום שני דמכין מי"ט לחול, אבל התם ממ"נ אי אמרי' יום שני חול הוא א"צ עירוב".

אבל בביאור הגר"א שם (אות ו) כותב על דברי המחבר, "... ולא אמרינן שהן קדושה אחת אלא לחומרא... וכ"כ הראב"ד בהשגות פ"ח מה"ע. אבל דעת הרמב"ם שם דאפי' לקולא קדושה א' וכ' המ"מ שכ"ד הרשב"א והר"פ". משמע שהבין שלפי הרמב"ם והרשב"א והרב פנחס הלוי, יש להקל גם בבישול מיום טוב ראשון של ראש השנה לשני.

הביאור הלכה כותב (שם ד"ה ואפילו), "... ועיין מ"א שכתב דדינא דשו"ע אתיא אף אליבא דרמב"ם וסייעתו... דס"ל דשני ימים של ר"ה קדושה אחת הן אפי' לקולא ע"ש טעמו; ודעת הגר"א בביאורו דלהרמב"ם וסייעתו ישתנה זה הדין ע"ש. ולכאורה הלא יום ראשון של ר"ה ודאי קודש מן התורה ואיך יהיה מותר לבשל בו לצורך יום טוב שני, ואפשר דס"ל לדעה זו דאף מיו"ט לחול נמי, כיון דלית ביה איסור דאורייתא מטעם הואיל ולהכי בר"ה דקדושה אחת היא לשניהם מותר מיו"ט לחבירו, דהם אמרו והם אמרו. ולפ"ז אף לדעה זו לא יהיה מותר רק אם יהיה ראוי להנות ממנו עוד באותו יום (דע"ז שייך הואיל ואי מקלעי ליה אורחים חזי ליה וכו') ולאפוקי אם לא יגמר עד שקיעת החמה דיש בזה ספק דאורייתא גם לדעה זו אסור".

נמצא לדבריו שלדעת הגר"א ברמב"ם אין איסור הכנה מהיום הראשון של ראש השנה לשני, משום שהם קדושה אחת. אלא שלא יתיר אלא באיסור דרבנן לבד.

ועל כן נראה שניתן להתיר חימום על ידי גוי במצב שלכם. אולם זה יעזור רק כשמדובר באיסור הכנה דרבנן, היינו חימום בלבד של מאכלים מבושלים, ולא כאשר רוצים לבשל ממש.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר