שנת תשפ"ב | שבת פרשת פקודי

משה רבנו בנה את המשכן, גם באמצעות המפקד שנערך על ידי תרומת מחצית השקל.

המפקד נזכר בתחילת פרשת כי תשא וכך מפורש בפרשתנו - פקודי:

"אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה ... וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה מְאַת כִּכָּר וְאֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ:  בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְכֹל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים" (שמות ל"ח כא, כה – כו).

הסימן לסיום מבצע בנין המשכן היה:

"וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד יְקֹוָק מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" (שם מ' לד).

כארבע מאות ושמונים שנה מאוחר יותר, לאחר מסע ארוך ומייגע, שלמה בנה את המקדש בירושלים על פי התוכניות שהכין אביו דוד המלך. אותו סימן הגיע מן השמים גם אז, כך מופיע בהפטרה של פרשתנו:

"... והֶעָנָן מָלֵא אֶת בֵּית יְקֹוָק: ... כִּי מָלֵא כְבוֹד יְקֹוָק אֶת בֵּית יְקֹוָק" (מלכים א ח' י – יא).

כשם שבניית המשכן, תחילתה במפקד, כך הדחיפה של העם לעסוק בבניין המקדש גם היא קשורה למפקד, כפי שמתואר בפרק האחרון של ספר שמואל:

"וַיֹּסֶף אַף יְקֹוָק לַחֲרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וַיָּסֶת אֶת דָּוִד בָּהֶם לֵאמֹר לֵךְ מְנֵה אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֶת יְהוּדָה" (שמו"ב כ"ד א).

כך גם מפורש במדרש שמואל:

"'וַיָּבֹא גָד אֶל דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמֶר לוֹ עֲלֵה הָקֵם לַיְקֹוָק מִזְבֵּחַ בְּגֹרֶן אֲרַוְנָה הַיְבֻסִי' (שמו"ב כ"ד יח), למה דוד דומה באותה שעה? לאחד (הקב"ה) שהיה מכה את בנו (עם ישראל), ולא היה יודע בשל מה הוא מכהו, באחרונה אמר לו: דע על נקמת פלוני הכיתך, כך כל אותן האוכלוסין שנפלו (בעקבות המפקד) לא נפלו אלא על ידי שלא תבעו בבנין בית המקדש".

נרחיב את היריעה. בספר דברים התורה ציוותה:

"הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱ-לֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה" (דברים יב, ה).

דוד היה האיש שהקדיש את חייו למשימה זו.

עיון מעמיק בספר שמואל מגלה לנו, שהנושא החשוב ביותר שבו הספר עוסק הוא: מציאת "הַמָּקוֹם". המקום המיוחד הזה, המחבר בין שמיים וארץ, הוא ירושלים, שבתוכה הר הבית – מקום המקדש.

בשלב הראשון יִבָּחֵר דוד כמלך של כל בני ישראל. כמלך הוא יִבְחַר בירושלים ויהפוך אותה, כבר בימיו, למרכז השלטוני, עיר הבירה של מדינת היהודים העצמאית הראשונה. גם זה חלק מהליך השכנת השכינה.

בשלב השני יתברר במדויק היכן הוא המקום בתוך ירושלים, שבו, ורק בו, יעבדו את האל היחיד, בורא עולם, שבחר בעמו ישראל ובדוד עבדו.

מציאת המקום בדרך מופלאה, כפי שהדברים מתוארים בפרק כ"ד של שמואל ב', ובפסוקים המקבילים בדברי הימים, קושרים אותו לסיפורי הבריאה והחזרה לגן העדן, מאורעות שדוד קשור אליהם בטבורו.

סיפור מציאת המקום קושר את דוד גם לאבות האומה ובמיוחד לאברהם ויצחק וניסיון העקדה.

דוד נעצר בידי הנביא כשרצה לעבור לשלב הבא, בניין בית המקדש בפועל. הנביא בישר לו שבחירתו הוא היא נצחית, אבל, לפני הבנייה בפועל של בית המקדש חייב להיבנות תחילה בית המלכות. רק כאשר בנו של דוד ישב על כיסאו וישלים את המלאכה, יבנה בית המקדש, כמתואר בהפטרתנו:

"וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל דָּוִד אָבִי יַעַן אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבְךָ לִבְנוֹת בַּיִת לִשְׁמִי הֱטִיבֹתָ כִּי הָיָה עִם לְבָבֶךָ:  רַק אַתָּה לֹא תִבְנֶה הַבָּיִת כִּי אִם בִּנְךָ הַיֹּצֵא מֵחֲלָצֶיךָ הוּא יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי" (מלכים א ח' יח – יט).

הרעיונות בהרחבה יופיעו בקרוב, בע"ה, בספרי החדש 'צפנת שמואל' –מלכות דוד.

הבה נתפלל כי נזכה לחזות בסופו של ההליך במהרה בימינו

כאשר אור שבעת הימים יזהיר שבעתיים ויאיר את ירושלים והַמָּקוֹם

כמרכז הרוחני של כל העולם

עולם ללא מלחמות כאן ובכל אתר, עולם של שלום,

צדק ומוסר כמבואר בחזונם של ישעיהו וחבריו הנביאים.