שנת תשפ"ב | שבת פרשת פקודי

חמדת שנת השבע: קניית פרחים בשמיטה – חלק ד'

הנאה מספיחים

בשבועות האחרונים אנו עוסקים הצדדים שונים של שאלת קניית פרחים בשמיטה. עסקנו בשאלת חלות קדושת שביעית על הפרחים, ופתחנו את שאלת הספיחים.

בשבוע שעבר ביררנו שפרחים רב שנתיים אינם אסורים באיסור ספיחים. עתה נברר אם יש לאסור את הפרחים ששורשם נקלט בשמיטה משום ספיחים.

אך נשים לב מה אנו שואלים. השאלה איננה אם מותר לאכול את הפרחים הללו, הרי הם אינם עומדים לאכילה. השאלה היא אם פרחים אלו אסורים בהנאה. אם כך יש לברר: האם ספיחים נאסרו בהנאה, או באכילה בלבד?

רבי עקיבא דורש את איסור הספיחים מן הפסוק: "מה נאכל בשנה השביעית". שער המלך לומד מכאן שאיסור הספיחים אוסר את הספיחים באכילה בלבד, ולא בהנאה.

הגרש"ז מעיר על דבריו שתי הערות:

ראשונה: לא נאמר כאן שהספיחים אסורים באכילה. העם מתלונן שלא יהיה מה לאכול, דבר הרומז על איסור הספיחים. האם זה אומר שהאיסור הוא אכילה בלבד? בהחלט יתכן שהספיחים אסורים באכילה ובהנאה, אך הפסוק רומז לכך בעזרת התלונה הצפויה יותר, התלונה שחסר אוכל!

שנייה: גם אם קבל את הדברים, הם אמורים בשיטת רבי עקיבא. חכמים חולקים ואומרים שאיסור ספיחים הוא מדרבנן. האם יש מקור לכך שחכמים סוברים שאיסור ספיחים אוסר את אכילתם בלבד?

ביחס לשאלה זו ראוי לציין: בלשון המדרש נשמע שאיסור הספיחים היה מוכר לתנאים, וחלקו אם מקורו הוא מן התורה או מדרבנן. המשמעות היא שאין מחלוקת על גדרי האיסור, מה כלול בו ומה לא, אלא רק על המקור. אם רבי עקיבא סובר שהספיחים אסורים באכילה בלבד, חכמים אינם חולקים על כך.

הפוסקים מביאים ראיות שונות לבחון אם הספיחים אסורים בהנאה.

ראיה מעניינת מבוססת על סיפור המובא בירושלמי (שביעית פרק ט, א). רבי שמעון בר יוחאי רואה אדם מלקט ספיחים בשמיטה. הוא גוער בו שהספיחים אסורים. עונה לו האדם: רגע, אבל אתה, רבי שמעון, סבור שהספיחים מותרים! ענה לו רבי שמעון: אני באמת מתיר, אבל חכמים חולקים, והלכה כמותם! רבי שמעון התרה בו ואמר שהוא פורץ גדר, והגמרא אומרת שהאדם אכן נענש.

ראשית נלמד את המוסר הגדול ממעשה זה. רבי שמעון בר יוחאי חולק על חכמים ואומר שהספיחים מותרים. אך הוא יודע שמעבר למחלוקת פרטית על הלכה זו או אחרת, יש את המערכת ההלכתית הכללית. ההלכה קובעת שגם אם רשב"י סובר משהו, ההלכה היא כדעת חכמים - הרבים. לכן האדם שבחר לסמוך על רשב"י ננזף על ידו. הנזיפה אינה על עצם זאת שהוא עובר על ההלכה, שהרי רשב"י סובר שפעולתו איננה נוגדת את ההלכה. הנזיפה היא על פריצת הגדר – ההתעלמות מהמערכת ההלכתית וכללי פסיקת ההלכה.

אך לגופם של דברים: מה אותו אדם עשה? לכאורה הוא רק קטף את הספיחים!

לאור זאת, הרמב"ם (שמיטה פרק ד, ג) פוסק שמי שקוטף את הספיחים לוקה מכות מרדות.

הרדב"ז אומר שאיסור ליקוט הספיחים נאסר בד בבד עם גזירת הספיחים המקורית.

הרב קנייבסקי שואל: אם אסור לקטוף ספיחים, ודאי שאסור ליהנות מהם!

ברם, הפוסקים מציעים מספר הסברים למלקות הללו:

הגרש"ז אומר שהקוטף אינו יכול לאכול את הספיחים. אם כך, הוא עובר על "לא תקצור", בעוד אינו יכול לקיים "לאכלה". הקציר המותר בשמיטה הוא רק לצורך שימוש. מכיוון שקציר זה אינו יכול להגיע לאכילה, אין היתר לקציר זה.

החזון איש אומר הסבר לכאורה פשוט יותר: מסתבר שמובלע בדברים שהאדם גם אכל את הספיחים, ולא רק קטף אותם. גם מכות המרדות הם על האכילה, ולא על הקטיף גרידא.

לענ"ד מהקשר הסוגיה נשמע משהו אחר: הטענה של רשב"י איננה שהאדם הזה עובר על איסור מסוים. הוא אומר שהוא פורץ גדר. כלומר, המעשה שלו הוא מעשה של חוצפה כלפי הפסיקה של חכמים. על כך הוא נקרא פורץ גדר. מסתבר שגם הרמב"ם מתכוון לזה: מי שמורד בחכמים ומחליט לקטוף את הספיחים בעזות מצח, לוקה. אין בכך איסור בפני עצמו.

בשבוע הבא נסיים את העיסוק בשאלת ההנאה מן הספיחים, ונסכם את הלכות קניית פרחים בשמיטה.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר