שנת תשפ"ב | שבת פרשת מצורע

פרשת השבוע: כולנו גרים וחשובים כאזובים

קיים קשר בין קרבן הפסח במצרים, קרבן הפסח לדורות וטהרת המצורע, הדם הוא המקשר ביניהם.
דם הפסח רמוז גם בנבואת יחזקאל: "בְּדָמַיִךְ חֲיִי" (ט"ז ו), בזכות דמים אלו נגאלו ישראל ממצרים (שמות רבה פ' יז סי' ג).
לטהרת המצורע משתמשים גם בעץ ארז ואזוב (עיינו בחמדת ימים לפרשת מצורע תשע"ו).
אחד מסמלי הגאולה, המופיע במזמור שיר ליום שכולו שבת ומנוחה לחי העולמים (משנה תמיד פ"ז מ"ד) הוא "כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה" (תהילים צ"ב יג).
החיבור בין הפרשיות יכול ללמדנו כי צריך קודם להרבות בענווה ולהרגיש כ"אזובים", כשמייחלים להפוך לארזים ורוצים גאולה ותיקון.
רבים מאזרחי מדינת ישראל חשים כ"אזובים", לא מתוך בחירה בענווה. לצערנו, זה גורלם של הנמנים עם השכבות החלשות מבחינה סוציו-אקונומית.
נזכיר היום חברי קבוצה נוספת, שמרגישים, ברוב המקרים, כ"אזובים". המאפיין של חברי קבוצה זו הוא היותם גרים, או כאלה שזקוקים לגיור (רובם הגדול ממשפחות יהודיות). לכן, התורה מזכירה לנו ארבע פעמים ומזהירה זכרו "כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם"! (שמות כ"ב כ,כ"ג ט, ויקרא י"ט לד, דברים י' יט) ועוד ארבע פעמים בספר דברים: "וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרַיִם" (ה' טו, ט"ו טו,  כ"ד יח כב), שהרי שם היינו כולנו על כורחנו "אזובים" נמוכים ושפלים. 
 בימים אלה, בהם עם ישראל מכין עצמו לקראת המצווה החשובה של סיפור יציאת מצרים, נשתדל להאיר ולהעיר מעט בסוגיית הגיור והיחס לגר.
בפרשה הבאה נקרא: "וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ: כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא י"ט לג-לד).
הלשון "וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר" מופיעה בתורה גם בפרשיית קרבן פסח: "וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַיקֹוָק הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ וְהָיָה כְּאֶזְרַח ... תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָאֶזְרָח וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם" (שמות י"ב מח-מט וכן במדבר ט' יד).
 במדרש ההלכה במקום מצינו "הווא אמינא" מאוד מעניינת, וז"ל:
"וכי יגור אתך גר ועשה פסח לד', שומע אני כיון שנתגייר יעשה פסח מיד" (מכילתא דרבי ישמעאל בא - מס' דפסחא פרשה טו ד"ה וכי יגור).
אם כך, קרבן הפסח הוא חלק בלתי נפרד מהליך הגיור. הגר נכנס לכלל ישראל בקבלת מצוות, מילה, טבילה והקרבת קרבן פסח, (לפי ההו"א) בכל תאריך לאורך השנה, ללא קשר הכרחי לי"ד בניסן.
למסקנה, הלכה למעשה, אי אפשר להביא קרבן פסח פרטי, שלא עִם כלל ישראל. יש מועד אחד להבאה קולקטיבית של קרבן הפסח, וזו לשון ההדגשה בכתוב:  "וְהָיָה כְּאֶזְרַח ... תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָאֶזְרָח וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם".
קביעה זו מלמדת אותנו את משמעותו של קרבן הפסח. בכל שנה ושנה כל עם ישראל מתאסף יחד ומכריז: לא שכחנו את יציאת מצרים, אנחנו חוזרים ומתחייבים להיות עבדי ד', אנחנו חוזרים ומתגיירים. כל יהודי זכר נכנס עם הולדתו לכלל ישראל, שלא בבחירה. הוריו מכניסים אותו בבריתו של אברהם אבינו. וכל יהודי מכריז בכל שנה ושנה שהוא מעוניין בכך, בבחירה חופשית, על ידי הקרבת קרבן פסח.
זו כנראה הסיבה לקשר העמוק שבין שתי המצוות: ברית המילה וקרבן הפסח. קיום שתיהן היווה תנאי מקדים ליציאת מצרים. על הימנעות מקיום שתיהן העונש הוא, ח"ו, כרת, הוצאה מכלל ישראל.
אם נתקדם עוד שלב, בהכרזה כלול מסר נוסף: "וְהָיָה כְּאֶזְרַח ... תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָאֶזְרָח וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם". לא רק שהגר הינו חלק מאתנו, אלא שכולנו בבחינת גרים. אנחנו כולנו, למרות היותנו יהודים, התגיירנו ביציאת מצרים (עיינו כריתות דף ט ע"א) ואנחנו חוזרים ו"מתגיירים" בכל שנה ושנה ביחד ומכריזים: אנחנו רוצים להיות יהודים.
זו ההכרזה שאנו מכריזים ערב חג המצות! הבה נשתדל להפנים מסר זה. 

בקרבנו יושבים יהודים רבים שהגיעו ארצה מהגלות, לאחר נתק רוחני ארוך שנים.
יחד עמם הגיעו מאות אלפים, בני משפחות יהודיות שאינם יהודים,
 ושחייבים בגיור על פי כללי ההלכה.
הבה ננצל עת רצון זו של ליל הסדר, כדי להזמינם מחדש להצטרף אלינו,
תוך הצטרפותנו אליהם.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר