שנת תשפ"ב | שבת פרשת מצורע

שו"ת במראה הבזק: הגעלה בשאר משקין

(מתוך ח"י)

לימה, פרו                                              Lima, Peru

אדר א' תשע"ו

 
שאלה

לשם ייצור שוקולד לאפייה פרווה אנו מנצלים כל שנה את התחזוקה השנתית של מפעל לייצור שוקולד. במסגרת התחזוקה הם מפרקים את כל המכונות מה שמאפשר הגעלה ליתר ביטחון מריצים טון של חמאת קקאו ללא חלב ואז מייצרים את השוקולד הפרווה, בעיקר לאפייה.
השנה בגלל ביקוש יתר לא נעשתה התחזוקה השנתית וממילא לא יכולנו לבצע את הנ"ל.
עדיין צריך לייצר את השוקולד הפרווה.
אם נאתר במפעל את אחת המכונות לערבוב השוקולד שבמהלך יומיים – שלושה  האחרונים לא נכנס בה חלב או חומר לא כשר אחר, נוכל להכשירה ע"י הכשרה בשאר משקין דהיינו ע"י הרצה של חמאת קקאו ולאפשר ייצור פרווה.
האם ניתן בכה"ג לסמוך על הכשרה בשאר משקין?
אציין כי מדובר בייצור נקודתי מוגבל רק לצרכי הקהילה.

תשובה

במקרה זה ניתן לסמוך על הכשרה בשאר משקין¹.

אף שלכתחילה הגעלה צריכה להיות במים המחוממים לטמפרטורה שבה הם רותחים ומעלים בועות² (ויש מקום לדון – לגבי הגעלה בשאר משקין אם צריך חומם להיות 100 מעלות (צלסיוס), כחום רתיחת המים, או שיש לחממם לטמפרטורת הרתיחה שלהם), מכל מקום אם השימוש בכלי המדובר הוא תמיד בטמפרטורות נמוכות יותר ואי אפשר להביא את המשקה (חמאת הקקאו במקרה שבשאלה זו) לטמפרטורת רתיחה – די בהגעלה בחום המרבי שאליו מגיעים בשימוש בכלי זה.³

____________________________________

¹הבית יוסף (או"ח סימן תנב בסוף הסימן) כתב שלדעת הרמב"ן (מובאת בחידושיו לחולין קח ע"ב ובבית יוסף הביא ממה שהביא בשמו הרשב"א במשמרת הבית בית ד שער ד דף לג ע"א – בתשובתו על דברי הרא"ה בבדק הבית שם שהביאו אף הוא והסכים עימו – ובתשובות הרשב"א חלק א סימן תקג ובמיוחסות לרמב"ן סימן קנא) אין מגעילין אלא במים ולא בשאר משקין, ששאר משקין מבליעין ולא מפליטין והמים מפליטין ולא מבליעין. אבל לדעת הרשב"א (שם) ניתן להגעיל גם בשאר משקים.
וכתב האורחות חיים (הלכות חמץ ומצה אות צב, מובא בב"י שם) שכל זה לכתחילה אבל בדיעבד מותר ושדעת הר"ש כדעת הרשב"א (בדבריו בשם הר"ש כוונתו כנראה לרש"י בזבחים צו ע"ב ד"ה הא, שהרשב"א עצמו הביא דבריו והסתייע בהם).
הדרכי משה כתב שכדעת הרשב"א משמע גם בסמ"ג (לאוין עח).
בשולחן ערוך לא הוזכר דין זה, אך הרמ"א (שם סעיף ה) כתב שלכתחילה אין מגעילים אלא במים, ובדיעבד מהני הגעלה בכל משקה.
הפר"ח (הובא גם בכה"ח סי' תנב ס"ק נז) כתב שדעת הש"ע כרשב"א שמותר להגעיל בשאר משקים אפילו לכתחילה, ולכן השמיט זאת בש"ע. גם האגרות משה (יורה דעה חלק ב סימן מא) כתב שמשמע שדעת הבית יוסף להקל כרשב"א. וכתב שכן עיקר הדין שניתן להגעיל בשאר משקין ורק לכתחילה מחמירים כרמב"ן.
אך בשיירי כנסת הגדולה (הגהות בית יוסף שם אות י, והובא גם הוא בכה"ח שם) כתב שהשו"ע שהשמיט דין זה הסתפק אם להכריע כרמב"ן או כרשב"א. וכה"ח (שם) סובר (שלא כפר"ח) שאין הכרע בדעת הש"ע ויש להחמיר לכתחילה, ומכל מקום בדיעבד מותר.
ובשו"ת רעק"א (מהדורא קמא סימן פג) כתב ששעת הדחק כדיעבד דמי ואפשר להגעיל בה בשאר משקין. וכ"כ בשו"ת מלמד להועיל (חלק א (אורח חיים) סימן צו) ובשו"ת שבט הלוי (חלק ו סימן קטו, ועיין שם שהוסיף ש"שעת הדחק" עדיפא מדיעבד, שלגבי 'בדיעבד' יש לדון מה קרוי דיעבד – אם רק לאחר שהתבשל מאכל בכלי על סמך ההגעלה או שאם הגעילו כבר בשאר משקין מותר לסמוך על הגעלה זו ולבשל בכלי (גם בעניין זה עיין גם בשו"ת רעק"א שם ובכה"ח שם וכן עיין בפרי מגדים שם – אשל אברהם ס"ק י ובמשנ"ב שם ס"ק כו ועוד) מה שאין כן לגבי שעת הדחק).
ונראה שהוא הדין במקרה המתואר בשאלה שאין אפשרות להגעיל במים והרי הוא כשעת הדחק.
יש להעיר שההרצה הראשונית אינה כשרה (אם קודם היה שימוש במוצרים אינם כשרים) או 'פרווה' אלא רק זו שתבוא לאחריה (ראה פסקי תשובות, מהדורה ראשונה, תנב אות י).
² רמ"א (או"ח תנב, א, ועיין שם במגן אברהם (ס"ק ג) ובמשנה ברורה (ס"ק ו) ובאחרונים נוספים שזו גם דעת השולחן ערוך עצמו למרות לשון הרמ"א שממנה משמע שדעת השולחן ערוך אינה כן.
³ ע"פ הכלל "כבולעו כך פולטו" אין צורך במקרה כזה ברתיחה דווקא, וכמבואר בפרי מגדים (משבצות זהב או"ח תנא, ט ועיין עוד בדבריו תנב, ג) שלכתחילה נוהגים להגעיל תמיד במים המעלים רתיחות אבל מעיקר הדין נצרך חום זה רק לכלי שבלע בחום כזה, ובכלי ששימושו שלא על האש וברתיחה – די בהגעלה בחום שהיד סולדת בו, וכן משמע מהמגן אברהם (תנא, ז, ועיין עוד בלבושי שרד תנב על המגן אברהם ס"ק ג). אבל בספר סידור פסח כהלכתו (פ"א הערה 9, הובא בפסקי תשובות סימן תנא הערה 63) העיר שלכאורה הדבר תלוי במחלוקת הט"ז (יו"ד סימן צב ס"ק ל) והמהרי"ל (הלכות הגעלה אות ז), ולדעת המהרי"ל צריכה ההגעלה להיות לפחות בטמפרטורה ובאופן שהייתה הבליעה, ולכן גם אם לא מדובר ברתיחה – לא די בחום שהיד סולדת בו בלבד. ובפסקי תשובות (שם הערה 64) ציין בצדק שכך משמע מלשון הרא"ה בבדק הבית (בית ב שער ד) "שאין לנו באיסורין אלא כפי הכלל המסור בידינו כבולעו כך פולטו, וכלי שנשתמש בו רותחין באיסור, הכשרו בכדי אותן רותחין ודיו שיהיה חמימותן כדי אותן רותחין של איסור ואין צריך להוסיף". ועיין שם שכתב ששמע כך מכמה פוסקים הלכה למעשה לעניין הגעלת מכונות שבבתי חרושת.
(ומכל מקום בפסקי תשובות שם הצריך חום גבוה מעט יותר – ולו במעלה אחת – מהחום שבו נבלע האיסור. דבריו אלה צריכים עיון שכן הם סותרים לסברה ש"כבולעו כך פולטו" וללשונו המפורשת של הרא"ה הנ"ל. ומה שהביא שם מספר שורש מיעקב סימן צד ס"ק ב – ובאמת שם הדברים מובאים בקצרה, ועיקרם בסימן קה ס"ק ח [ובסימן צד הפנה לשם] "דהגעלה דמעלה רתיחה הוא דווקא כשנבלע האיסור כך, אבל כשבלע במדרגה קטנה סגי בהגעלה מדרגה אחת גדולה מאופן שבלע" אינו נוגע לענייננו, כי המונח "מדרגה אחת גדולה מאופן שבלע" אינו נוגע לטמפרטורה אלא לחילוקי הדרגות שבין כלי ראשון, שני, בליעה ע"י האור וכו' שלגביהם ביאר שבכלי שעיקר תשמישו באופן מסוים אלא שמחמירים לחוש למיעוט תשמישו די ב"דרגה אחת" יותר [ולכן אם מיעוט תשמישו ע"י האור די בליבון קל, שלא ככלי שעיקר תשמישו באור שצריך ליבון חמור]. אין יסוד להחשיב תוספת של מעלה אחת בטמפרטורה ל"דרגה אחת יותר" וגם אין יסוד להצריך זאת, שכן החומרה האמורה היא לחוש למיעוט תשמישו של הכלי, וכשמחממים לטמפרטורה המרבית שבה משתמשים בו יוצאים ידי חובת חומרה זו בלאו הכי, ואפילו לולי זאת – הרי אין זו אלא חומרא היכא דאפשר ולא עיקר הדין). לכן כתבנו שלכתחילה יש להגעיל ברותחין (כדברי הפרי מגדים), אך אם אין אפשרות לנהוג כך – אין הדבר נצרך. ומכל מקום חימום לטמפרטורה שבה משתמשים בכלי זה בפועל – ודאי אפשרי, ולכן ראוי להצריך חום כזה לפחות ולא להסתפק בחום שהיד סולדת בו – דבר השנוי במחלוקת, ומה גם שהשאלה מהו חום שהיד סולדת בו גם היא לא הוכרעה בפוסקים באופן חד משמעי, ומוטב אפוא לנקוט הוראה ברורה שההנהגה על פיה ודאי תועיל (ואין לחשוש להפך, שמא יגעילו כלי בחום שבו רגילים להשתמש בו גם אם חום זה פחות מ'היד סולדת בו', שהרי לכלי כזה אכן אין צורך אף ב'חום שהיד סולדת בו').

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר