שנת תשפ"ג| שבת פרשת שמות

פרשת השבוע: וְאֵלֶּה שְׁמוֹת - בואו נשים את השֵׁם ואת השָּׁם במָקוֹם

השבת אנו זוכים להתחיל שוב את הקריאה בחומש השני המכונה שְׁמוֹת.

זו הזדמנות מצוינת לברר מה זה שֵׁם? נבין גם איך זה קשור לשָׁם ואז נשתדל גם לשים כל דבר במָקוֹם.

קריאת שמות הייתה הפעולה הראשונה של האדם לאחר יצירתו. וז"ל הכתוב: "וַיִּצֶר יְקֹוָק אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ: וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ" (בראשית ב' יט – כ).

צריך להבין שני דברים:

א. למה קריאת שמות הייתה הפעולה הראשונה שהאדם נדרש לה?  

ב. למה פעולה זו קשורה בהכרח להופעת האישה? שהרי ההופעה הבאה של קריאת שמות קשורה לקשר בין האדם ואשתו: "וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל חָי" (שם ג' כ).

לצערנו, אדם הראשון לא קרא בְּשֵׁם יְקֹוָק.

הראשון שעשה זאת כראוי היה אברהם אבינו. פעולתו הראשונה של אברהם בארץ ישראל הייתה: "וַיֵּרָא יְקֹוָק אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק הַנִּרְאֶה אֵלָיו: וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל וַיֵּט אָהֳלֹה בֵּית אֵל מִיָּם וְהָעַי מִקֶּדֶם וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְקֹוָק" (שם י"ב ז – ח).

אברהם הוא הראשון שקורא בְּשֵׁם יְקֹוָק בדרך הנכונה, ומהרגע שהוא מגיע לארץ ישראל מצטרף השָּׁם לשֵׁם.

נוסיף שאלה שלישית: מה פרוש שָּׁם? (מודגש וחוזר שלש פעמים) ולמה הוא קשור לשֵׁם?

כאשר התורה עוסקת במקום הנבחר = המובחר שבמקומות בעולם ובארץ ישראל = המקום בו נבנה בית הבחירה, התורה שבה ומדגישה את הקשר בין הביטויים הללו: "כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה: וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה..." (דברים י"ב ה-ו).

נתחיל בתשובה על השאלה השלישית - מה זה שָׁם? כדי לענות, נחפש את המקום הראשון בתורה בו מופיע ביטוי זה והתשובה היא ממש בבראשית, וז"ל הכתוב בפסוק הראשון בתורה: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ". קולמוסים רבים נשתברו בניסיון להסביר  את פשר הביטוי שָּׁמַיִם. נציע כי ההופעה של שָׁם ברבים היא שָּׁמַיִם, או במילים אחרות, סה"כ כל השָׁםים. השָּׁמַיִם מסמלים את הופעת השכינה בעולם הגשמי, לכן אנו משתמשים בביטוי יראת שמים, או ח"ו, ל"מן השמים תנוחמו".

עתה נציע תשובה לשאלה הראשונה בענין קריאת השמות. השֵׁם של כל דבר אמור לבטא את המהות שלו, המהות היא הרמה וסוג הקשר עם הקב"ה. לכן השֵׁם של האדם הוא כל כך חשוב. קריאת שם של כל אחד ואחד מבטאת את החיבור לבורא, החיים מתחילים בקריאת שם. אחת השאלות הראשונות שנשאל האדם עם הסתלקותו היא: מה שמו? (עיינו מסכת שמחות ספר חיבוט הקבר פ"א ה"ו ואורות הקודש ח"ב עמוד קלט).

עתה ברורה גם התשובה לשאלה השניה והקשר לאשה. לאחר קריאת השמות לכל החיות, הבין האדם שהקשר שלו עם הַשָּׁמַיִם = השכינה = האלוקות תלוי בקשר הקדוש שנוצר בין האיש לאשתו – זכו שכינה ביניהם.

כך הבין אברהם אבינו עם עלייתו ארצה, שהמקום לקרא בְּשֵׁם יְקֹוָק הוא ארץ ישראל. הביטוי המקביל לשָּׁמַיִם, בלשון הקודש הוא הַמָּקוֹם. אי לכך, בכל מקום שמופיעים בו שלשת הביטויים שֵׁם, שָּׁם ומָקוֹם הם באים לציין גילוי שכינה.

חומש שְׁמוֹת, החומש שמגלה שיש עם קדוש (ולא רק פרטים), עם שקשור קשר בל ינתק עם הקב"ה, עם המקום, עם השכינה נקרא חומש שְׁמוֹת.

הבה נתפלל כי נזכה להשכנת שכינה על כל איש ואישה שבונים בית נאמן בישראל. שכל אחד ואחת כפרט, ויחד כולנו כעם, נזכור תמיד את שמנו ואת הקשר להקב"ה.

נסיים את דברינו בתנחומים למשפחת ברנדמן לדורותיה, על הסתלקותו של אבי המשפחה, ראש וראשון לידידי 'ארץ חמדה' בשיקגו, ר' שמואל ברנדמן ז"ל. כשמו כן היה - שמואל, כל חייו היה עובד השם עובד אלקים בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו.

"מן הַשָּׁמַיִם תנוחמו".

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר