שנת תשס"ד | שבת שמחת תורה

משה, נותן התורה?

פרשת "וזאת הברכה" היא היחידה שבדרך כלל לא נקראת בשבת (השנה בארץ ישראל היא כן נקראת בשבת). עיון בפרשה מגלה שמצויים בה רעיונות חשובים הדורשים את תשומת לבנו. הפרשה פותחת בתיאור בואו של הקב"ה להר סיני ל"מתן תורה", אך כאשר התורה מתארת את הנתינה  עצמה, מופיע הפסוק המפורסם (הראשון הנלמד ע"י ילדינו): "תורה צוה לנו משה" (דברים לג, ד). תורה בגימטריא = 611 וזה רומז ש611- מצוות שמענו ממשה ושתים ישירות מהקב"ה, ובסה"כ יש לנו תרי"ג מצוות, בכל זאת נראה שהיה מתאים יותר ליחס את נתינת התורה לקב"ה מאשר לדובר שלו.

בהמשך הפרשה, התורה מתארת את משה כגדול הנביאים "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ד' פנים אל פנים" (לד, י). אבל הרמב"ם הביא דווקא את הפסוק מתחילת הפרשה כהוכחה לגדולתו של משה ויתרונו על פני כל הנביאים שהיו לפניו והבאים אחריו. זו אינה  רק אמת שראוי להאמין בה, אלא שהיא נקבעה על ידו כאחד משלושה עשר עיקרי האמונה.  מדוע נקודה זו כה חשובה?

יתכן שהפסוק הראשון בפרשה "וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלוקים…" שמבאר לנו נקודה זו. משה זוכה לתואר "איש האלוקים".  כינוי זה חזק יותר מכינויו של יהושע "עבד ה'". "עבד ה'" יכול לתאר  מפעל חיים. "איש האלקים" הינו הגדרת מהות. למרות שודאי שמשה היה איש ולא אל, משה היה הקרוב ביותר לאלוקות שביכולתו של אדם להיות, וכך יכול היה לייצג את הקב"ה בנתינת התורה. 611 מצוות שצווה לנו משה מחייבות לא פחות מהשתים ששמענו מהקב"ה מפני שמשה שימש כגשר מושלם בין העולם הרוחני הטהור לבין העולם הגשמי.

רעיון זה בא לידי ביטוי מבחינה נוספת גם בסוף הפרשה. משה עולה להר נבו לתצפית על ארץ ישראל "ויעל משה להר נבו … ויראהו ד' את כל הארץ" (לד א). זו לא הייתה רק מחווה אלוקית של הקב"ה כלפיו לפני מותו. לפי הסברו של מיסד ישיבת כרם ביבנה, ראש הישיבה הרב גולדויכט זצ"ל, "הבטה" קונה, משמעותו אצל צדיק גם השפעה סגולית של הצדיק באמצעות מבטו. משה רבנו טרם הסתלקותו במבטו המיוחד קידש את ארץ ישראל ומאז היא ניתנה לנו כמורשה, כמקום המיוחד בו גשמיות ורוחניות נושקים זה לזה. מקום בו אפשר לחיות חיי קודש גם בתוך העולם החומרי.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר