|
 שנת תשס"ד | שבת שמחת תורההתורה והמדינה (מעזבונו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל)חטא כדי להציל חברו מחטאבשבועות האחרונים הזכרנו כמה פעמים את הנחת היסוד של הגמרא בריש מסכת שבת "וכי אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך?!" הראשונים נחלקו בשאלה אם כלל זה כולל את כל המקרים ומשמעותו שגם כשמדובר בהצלה מאיסור חמור במחיר של איסור קל לא יעשה זאת, או שיש מקרים בהם נמליץ לצדיק לעבור על איסור כדי להציל יהודי אחר מעשיית עבירה. בעלי התוס' (שבת ד ע"א ד"ה וכי) מגבילים את הכלל הנ"ל לשני מקרים: א. אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך רק אם החבר פשע, כגון שלא נזהר והכניס את הפת לתנור לפני שבת. אבל אם חברו "אנוס", כמו במקרה של השפחה המופקרת שהיא הייתה המשדלת, יש לעבור על איסור שחרורה כדי להציל אחרים מחטא. ב. במקום של "מצוה רבה" אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך. לכאורה מקורם של בעלי התוס' הוא בסוגיא ביומא, שם דנה הגמרא בשאלה מניין שפיקוח נפש דוחה שבת וז"ל:" מניין לפקוח נפש שדוחה את השבת? …רבי שמעון בן מנסיא אומר: (שמות לא) ושמרו בני ישראל את השבת, אמרה תורה: חלל עליו שבת אחת, כדי שישמור שבתות הרבה" ( פה ע"א ע"ב). משמע שאכן דווקא כשלא פשע, שהרי מדובר באחד שרוצה לשמור שבתות הרבה, וב"מצווה רבה" שהרי שבתות הרבה בוודאי מוגדר כ"מצווה רבה" מחללים שבת כדי להציל חבר. אם אכן דברינו נכוחים, מקשה מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל , כיצד יתכן שראשונים אחרים (דעותיהם יבוארו בהמשך) חולקים על בעלי התוס' וסוברים שבכל איסור ובכל מקרה אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברו? (עמוד הימני סימן יא סע' ב ס"ק א). אלא, מסביר מו"ר (שם) שיש לחלק. מהגמרא ביומא ניתן ללמוד רק, שכאשר יש מקרה של פיקוח נפש אין איסור בחילול שבת שנעשה כדי להציל חיים. הסברא היא "כיון שעל ידי זה תשמר השבת יותר, ואין הבדל כלפי הקב"ה מי ומי מבני ישראל ישמור השבת". אבל בוודאי שאין ללמוד מכאן שיש חובה עליך לעבור על איסור כדי להציל את חברך מאיסור. וזאת כשם שמצינו בעניין השבת אבידה "שלו קודם לשל חבירו". וזו כנראה דעת החולקים על בעלי התוס'.  לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
