שנת תשס"ב | שבת פרשת לך לך

התורה והמדינה (מעזבונו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל)

סמכותה של ממשלת ישראל ע"פ ההלכה.

בספרו עמוד הימיני דן הרב בשאלת סמכותה של ממשלה נבחרת בישראל. "אם ניתנים לה דיני מלך בכל הנוגע לתיקון המדינה או שדינים אלו שייכים למלך בלבד" . מו"ר הראי"ה קוק זצ"ל בתשובה (משפט כהן סי' קמד , טו) מוכיח מיהושע בן נון שאעפ"י שלא היה מלך היו לו סמכויותיו. לכן יהושע היה רשאי להרוג את עכן ע"פ הודאתו בלבד וללא עדים (ע' רמב"ם סנהדרין י"ח ו). אף דיני מורד במלכות נלמדים מפסוק העוסק ביהושע "כל איש אשר ימרה את פיך…יומת" (סנהדרין מ"ט א, רמב"ם מלכים ג' ח). הראי"ה מקשה על כך שהרי מוכח שהרמב"ם פסק  להלכה שליהושע דין מלך  שהרי למד ממינויו את הדרך למינוי מלך (ה' מלכים פ' א' ג). אף על פי כן מסיק הראי"ה כי "בכל הנוגע למצב הכללי של האומה ולהנהגת הכלל" – גם שופטים מוסמכים ונשיאים נבחרים "במקום מלך הם עומדים.
הרב ישראלי מצביע על כך שיש  מקורות נוספים שמוכח מהם שיהושע לא היה  נחשב מלך. המדרש מונה את שאול כמלך ראשון (ויקרא רבה אמור כו). קשה מדוע יהושע לא יצא להלחם בעמלק אם זו חובתו של המלך (ע' רמב"ם מלכים א' א-ב). רש"י מונה את יהושע כאחד מן השופטים ולא כאחד מהמלכים (סוכה כ"ז ב ד"ה שלא ) . לכן מציע הרב ישראלי הגדרה חדשה ( המבססת את דברי הראי"ה מסברא ) . הגדרתו בנויה על דעת הר"ן בדרשותיו (דרוש יא ) והאברבנאל (הקדמה לס' שופטים) . "כאשר אין מלך בישראל – השופט (דהיינו מנהיג האומה הנבחר, כפי שהיה בימי השופטים ) יכלול שני הכוחות כח השופט וכח המלך ". הגדרה זו טעונה הסברים נוספים.

הראי"ה ותלמידו הגר"ש ישראלי הוכיחו שישנם מקורות הסותרים לכאורה בשאלת מעמדו של יהושע כמלך. פתרונו של הגר"ש ישראלי שהתבסס על דרשות הר"ן ופירוש האברבנאל הציע חלוקה בין התואר מלך ובין סמכויות המלך. סמכויותיו של המלך מואצלות לשופט בהעדר המלך . על פי עקרון זה ליהושע היו סמכויות המלך אף על פי שנשא את התואר שופט (רש"י סוכה כז). מכאן עובר הרב ישראלי לדון במעמדו של השופט. בפשטות התואר שופט לעניין זה משמעותו ראש הסנהדרין או לחילופין ראש הרשות השופטת . (אע"פ שיש להעיר כי אין רמזים לפעילות שיפוטית של השופטים בספר שופטים אלא רק לפעילות מדינית שהיום היתה קשורה רק לרשות המבצעת ועיין לקמן ). כוחו של ראש הסנהדרין מוגבל באופן קבוע ,בהוראה לדורות, לנושאים הקשורים להלכות זקן ממרא בהוראה של הסנהדרין בדבר היכול לגרור עונש כרת (רמב"ם ה' ממרים פ"ד ) ובאופן זמני כהוראת שעה  לנושאים הקשורים לחיזוק החיים הדתיים כסייג לתורה. כוחו של המלך גדול מכח השופט בכך שהוא מחייב כל אדם וסמכויותיו הן בכל עניין הקשור ל"תיקון העולם" כלומר לשמירה על סדרי שלטון, סדר ציבורי ובטחון הפרט והכלל. במצב שאין מלך ראש הסנהדרין הוא שאמור לקבל את סמכויות המלך. מכיון שלא תמיד ראש הסנהדרין עמד גם בראש הרשות המבצעת והיו מקרים רבים בהם נתמנו לתפקיד ההנהגה אנשים שלא היו ראויים לאיצטלה של ראש הרשות השופטת נשאלת השאלה אם התורה מעניקה גם להם את סמכויות המלך, בהעדרו.  הרב ישראלי מכריע בצורה חד משמעית שכן. הוא מתבסס על דברי חז"ל בתוספתא ראש השנה  פרק א הלכה יח מסכת ראש השנה דף כה עמוד ב ובירושלמי מסכת ראש השנה פרק ב דף נח טור ב /ה"ח (בשינויים קלים) " שקל הכתוב שלשה קלי עולם כשלשה חמורי עולם, לומר לך: ירובעל (גדעון ) בדורו - כמשה בדורו, בדן (שמשון) בדורו - כאהרן בדורו, יפתח בדורו - כשמואל בדורו. ללמדך שאפילו קל שבקלין ונתמנה פרנס על הצבור - הרי הוא כאביר שבאבירים …הא אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיו". אם כן כשם שאין גדלות בתורה תנאי במינוי המלך כך אינה תנאי במינוי שופט = מנהיג.
 
בשאלה מי ממנה את המלך או את מי שקיבל את סמכויותיו בהעדרו (כפי שנתבאר בשבועות הקודמים) דן הגר"ש ישראלי בהרחבה (עיין עמוד הימיני שער א סימן ז). לפי הצעתו ישנן שתי דרכים למינוי . לפי הדרך הראשונה מקור הסמכות הוא מן שמיא . מי שמייצג  את הבחירה האלקית הם שליח ד' – הנביא ומי שיושב ב"שכנו של מקום" ועליהם נאמר "אלקים נצב בעדת אל בקרב אלקים ישפוט" – הסנהדרין הגדולה של שבעים ואחד דיינים. כך גם פסק הרמב"ם בהלכות מלכים (פרק א הלכה ג) "אין מעמידין מלך בתחילה אלא על פי בית דין של שבעים זקנים ועל פי נביא, כיהושע שמינהו משה רבינו ובית דינו, וכשאול ודוד שמינם שמואל הרמתי ובית דינו". הרמב"ם אינו מזכיר לכאורה אפשרות נוספת. אם אכן זו הדרך היחידה למינוי המלך , קשה כיצד היה ליפתח  ולעומרי דין מלך והרי לא נביא המליך אותם וכיצד היה לחשמונאים דין מלך והרי כבר  פסקה הנבואה ובכל אופן "לית דין ולית דיין שמלכים גמורים הם" (הגר"ש ישראלי שם ) (ויש להוסיף עיין רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ג ה"א " וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני " ). הרב ישראלי אינו מחלק בין מינוי לכתחילה שדורש נביא וסנהדרין גדולה ובין מינוי בדיעבד שתופש גם בלעדיהם, מכיון שמקור הלכה זו הוא בתוספתא סנהדרין פ"ג ה"ד  ושם מינוי המלך הוא חלק מרשימה ארוכה שאין בה אפשרות של בדיעבד . מו"ר הראי"ה ("משפט כהן" קמ"ד) מנסה להציע דרך ביניים והיא שמינוי על ידי נביא נדרש רק לכתחילה ובדיעבד מספיקה רק סנהדרין. הרב ישראלי מקשה עליו מסברא שלא נראה לחלק ביניהם ולא מצינו מקור לחלוקה זו.  לכן מציע הרב שכל הצורך במינוי של נביא וסנהדרין הוא רק במקום שהדבר נעשה ללא קבלת רשות מן העם "כי מכיון שהיא שררה על הציבור לא יתכן שיוכל מי להרכיבו עליהם (ללא רשותם) אם לא בהסכמת הנבואה ובית דין הגדול". אם כך מקור הסמכות לכתחילה הוא רשות העם אלא שיש לו תחליף. בשבוע הבא נרחיב את הדיון בדרך השניה.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר